גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף כ"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף צב ע"א

בענין "כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה"

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמור רבנן, כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, אמר ליה, דכתיב (איוב מב, י) "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו", אמר ליה, את אמרת מהתם ואנא אמינא מהכא (בראשית כ, יז): "ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו" וגו', וכתיב (שם כא, א): "וה' פקד את שרה כאשר אמר" וגו' - כאשר אמר אברהם אל אבימלך (צב ע"א).

נפתח בדברי 'ספר חסידים' (סי' תשנג) בטעם ובכללי סגולה זו לקבלת התפלה: "יש מתפלל על אחרים ונענה, ועל עצמו אינו נענה, והרי אמרו 'כל המתפלל על אחרים גם חפצו יעשה', כאברהם שהתפלל בעד אבימלך, וסמיך ליה 'ותלד שרה' (בראשית כא, ב), וכתיב (איוב שם) 'וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו', ואיך נאמר יש מתפלל על אחרים ונענה ועל עצמו אינו נענה, אלא כך מצינו על רבי חייא שלא לקה פשתן בארץ ישראל משעלה רבי חייא, ונהפך שפשתנו לקה ובזכותו לא לקה פשתן של אחרים (ראה חולין פו.), והתפלל על אחרים ותפלתו נשמעה, ועל עצמו התפלל ולא הועיל, שמא משום אין חבוש מתיר עצמו, שנאמר (ישעי' סג, ט) 'בכל צרתם לו צר', והוצרך מלאך פניו להושיעם, אם כן, והלא לאברהם ולאיוב הועיל מה שהתפללו על אחרים, שאני התם, שהיו כשונאים שהיו ראוים לשמוח על מפלתם, כאברהם על אבימלך, והתפלל אעפ"כ עליו. ובאיוב כתיב (איוב טז, ד) 'לו יש נפשכם תחת נפשי', ועם כל זאת התפלל עליהם, זו היא מדת חסידות יתירה, אבל מפני שישראל ערבים זה לזה, לכך כשצער בא על אחד חייבים כולם להצטער ולהתפלל, שנאמר (תהלים לה, יג) 'ואני בחלותם לבושי שק', וכתיב (שם) 'ותפלתי על חיקי תשוב', ואם לא היה מתפלל היה חוטא, שנאמר (שמואל א יב, כג) 'גם אנכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם'...".

מבואר מדבריו שטעם הדבר, שהוא נענה תחילה, הוא מפני שנתרבה זכותו כשמתפלל על אחרים, ובזכות כן תפלתו נשמעת גם על עצמו. עוד מבואר, כי כלל זה אמור במתפלל על אנשים כאלו שהיו ראוי לשמוח על מפלתם, כגון על שונאיו, ובכל זאת האדם מתפלל עליהם, זאת היא מדת חסידות יתירה, ונתרבה לו זכות שתתקבל תפלתו על עצמו. [ואמנם יש להעיר מלשון הגמרא: "כל המבקש על חבירו והוא צריך לאותו דבר", הרי שמדובר גם במתפלל על חבירו, וצע"ק].

המבי"ט בספרו 'בית אלקים' (שער התפילה פי"ב) נתן גם כן טעם לדבר בגלל מעלת וגדולת המתפלל, וז"ל: "וסבת הדבר, כי בזמן שהאדם מתפלל על עצמו נראה שהכנעתו וכוונתו בתפלה הוא לתועלת המושג לו בתפלתו ואינה תפלה לשמה, אמנם, כשמתפלל על אחרים כוונתו בתפלה לא להשגת תועלת המושג, כי אם שמודיע ומכיר כי אין מי שיוכל להפיק רצון איש ואיש כי אם הוא ית', ולזה הוא משלים חסרון המתפלל תחלה ואח"כ למי שהתפלל עליו, כיון שהוא לא התפלל על עצמו בהיות צריך לאותו דבר ולא כיון גם כן לעצמו, כמו שאמר הכתוב באברהם 'ויתפלל אברהם אל האלקים וירפא אלקים את אבימלך', כי לא היתה תפלתו כי אם על אבימלך, ובאיוב כתיב 'בהתפללו בעד רעהו', שלא כיון לעצמו כלל כי אם לרעהו, והוא ית' שב שבותו קודם".

ומבואר בדבריו פרט נוסף בסגולה זו, שתועלתה היא רק כשכל כוונתו היא לשמה, דהיינו שמתפלל על חבירו בלבד, ולא שתפלתו תכלל בתפלת חבירו, או שישתמש בסגולה זו בכוונה תחילה שתועיל לעצמו, כי אז שוב אין התפלה לגמרי לשמה, שהרי כוונתו בתפלתו לתועלת אשר תושג לו בה.

דבר זה העלה גם רבינו החיד"א בהערות על 'מוסרי השל"ה' (נדפס בחומש תורה אור ע"פ עיר מקלט ונחל קדומים בסו"פ וירא), שכתב השל"ה הק' בזה"ל: "'וה' פקד את שרה', ולמדו רז"ל מזה, המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כו'... על כן מדה טובה ומצוה רבה עושה אדם כשמתפלל בעד צרת אחרים, הן בעד רבים ואפילו בעד יחיד, כמו שדייקו רז"ל בלשוניהם ואמרו 'המתפלל בעד חבירו'", והוסיף על כך החיד"א: "צריך שיכוין דוקא על חבירו, ולא שמזה ימשך גם לעצמו, וזה פירשו הראשונים (ראה 'אלשיך' איכה ב, יח יט): 'לא לנו ה'', כי אם לכבוד השכינה, 'לא לנו', שאין כוונתינו שימשך תועלת לנו".

אמנם, מצינו חולקים על זה, דהנה כלפי נוסח "רבש"ע" בברכת כהנים: "שיהיו כל חלומותי עלי ועל כל ישראל לטובה, בין שחלמתי על עצמי ובין שחלמתי על אחרים", העיר ה'מגן אברהם' (סי' קל סק"ב) שיש לשנות הנוסח ולהקדים: "בין חלומות שחלמתי על אחרים ובין חלומות שחלמתי על עצמי", והטעם הוא משום "דצריך לבקש על חבירו תחלה", וביתר ביאור מובאים הדברים ב'שו"ע הרב' (שם): "טוב לומר תחלה 'בין חלומות שחלמתי על אחרים', ואחרי כן 'בין חלומות שחלמתי על עצמי ושחלמו אחרים עלי', לפי שאמרו 'המתפלל על חבירו הוא נענה תחלה', לכן יש לו להקדים תפלתו על אחרים מעל עצמו". מפורש יוצא, שגם במתפלל עבור עצמו יש בו המעלה של 'המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה', אלא שהתנאי הוא שיקדים תחילה להתפלל על חבירו, ואז 'הוא נענה תחילה'.

ולסיומא דמילתא נביא עוד, שסגולת המתפלל בעד חבירו מועילה גם על העתיד, ואע"ג שלעת עתה אינו צריך לאותו דבר, אלא שבעתיד יצטרך לכך, יועיל לו הדבר לעצמו, ואפילו לזרעו אחריו, כמו שכתב ב'ספר חסידים' (סי' ריח): "אם בא ראובן לידי צער, והגיד צערו לשמעון, ושמעון התחנן על ראובן כאלו הצער על עצמו, לבסוף כשיבא על שמעון שום צער ולא התחנן ראובן על שמעון, כמו שמעון על ראובן, הרי כאלו גזלו... ואפילו אם נושע שמעון, שנאמר (ויקרא יט, יח) 'ואהבת לרעך כמוך', ואם התחנן על חבירו אע"פ שלא הועיל, כשיבא הוא או זרעו לאותו צער, הקב"ה זוכר מה שעשה לחבירו כשנעשה לו זה המאורע, ומושיע".