הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כתנא קמא נגד רבי עקיבא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא צא ע"א

לפי כבודו [וכו'].
איבעיא להו: תנא קמא לקולא קאמר, או לחומרא קאמר?
לקולא קאמר, דאיכא עני דלא בעי למשקל כולי האי,
או דלמא לחומרא קאמר, דאיכא עשיר דבעי למיתב ליה טפי?
תא שמע, מדקאמר ר' עקיבא: אפילו עניים שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהם, שהם בני אברהם יצחק ויעקב,
שמע מינה: תנא קמא לקולא קאמר, ש"מ. 

1.
הגמרא דנה בהסבר דברי תנא קמא - ומגיעה למסקנה - מתוך דברי רבי עקיבא שחולק על תנא קמא.

2.
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ג הלכה יא:

במה דברים אמורים במכובד אבל אדם שהוא מבוזה ואינו מקפיד בכל אלו הדברים וכיוצא בהן אינו נוטל אלא לפי מה שראוי לו וכמו שיראו הדיינים שהוא ראוי י ליטול,
לפי שיש בני אדם כעורין שאינן מקפידין על בושתם וכל היום מבזים עצמן בכל מיני בזוי דרך שחוק וקלות ראש או כדי ליטול פרוטה אחת מן הלצים המשחקים עמהם.

3.
מגיד משנה הלכות חובל ומזיק פרק ג הלכה יא:

[יא] בד"א במכובד וכו'. חלוק זה מכל האמורים מתקע חבירו עד כאן מפורש במשנה בהחובל כת"ק דרבי עקיבא אבל הג' הראשונים אינם מפורשים אם הם במכובד דוקא ודעת הרב להשוותן ונכון הוא:

הוא מדגיש, שהרמב"ם פוסק כתנא קמא נגד רבי עקיבא.

4.
בדרך כלל הכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא נגד "חברו" - נגד תנא יחיד שחולק עליו, ואמנם יש דיון בכמה פרשנים בש"ס האם הלכה - כעיקרון - כרבי עקיבא גם נגד "תנא קמא".

5.
בכל אופן בסוגייתנו משמע מהגמרא, שהיא פוסקת כתנא קמא מכך שהגמרא דנה בעיקר בדעת תנא קמא, ועל פי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".