הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי אלעזר או רבי אליעזר; ובפלוגתא דהני תנאי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא צ ע"א
ואיבעית אימא: דכולי עלמא לית להו להני תנאי תקנת אושא,
והכא בקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי,
ובפלוגתא דהני תנאי;
דתניא: המוכר עבדו לאחר, ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום,
ר"מ אומר: ראשון ישנו בדין יום או יומים, מפני שהוא תחתיו,
קסבר: קנין פירות כקנין הגוף דמי;
רבי יהודה אומר: שני ישנו בדין יום או יומים, מפני שהוא כספו,
קסבר: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי;
רבי יוסי אומר: שניהם ישנן בדין יום או יומים,
זה מפני שהוא תחתיו,
וזה מפני שהוא כספו,
מספקא ליה: קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי,
וספק נפשות להקל;
רבי אליעזר אומר: שניהם אינן בדין יום או יומים,
זה לפי שאינו תחתיו,
וזה לפי שאינו כספו.
אמר רבא: מ"ט דרבי אליעזר?
מבנה הסוגיה:
1.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא לית להו להני תנאי תקנת אושא,
לכאורה יוצא שלא מקבלים את תקנת אושא בסוגיה הקודמת!
1.1
והם - שתי הברייתות בדף הקודם - חולקים בעניין אחר - שגם הוא נדון כבר בסוגיות הקודמות:
והכא בקנין פירות כקנין הגוף דמי קמיפלגי,
2.
ובפלוגתא דהני תנאי;
דתניא: המוכר עבדו לאחר, ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום,
ר"מ אומר: ראשון ישנו בדין יום או יומים, מפני שהוא תחתיו,
קסבר: קנין פירות כקנין הגוף דמי;
רבי יהודה אומר: שני ישנו בדין יום או יומים, מפני שהוא כספו,
קסבר: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי;
מחלוקת הברייתות תלויה במחלוקת תנאים מפורשת. כנראה שזאת המשמעות של הביטוי "ובפלוגתא דהני תנאי".
2.1
יש לציין שבדרך כלל הביטוי "ופלוגתא דהני תנאי" מלמד שכך נשאר גם למסקנה, והקשר בין המחלוקות לא נדחה [כמו למשל ב"לימא כתנאי" שפעמים רבות בש"ס נדחה לפי המסקנה].
2.2
ונראה לי לומר [חידוש]: משמעות הביטוי "ובפלוגתא דהני תנאי" היא, שאותם תנאים סתמיים בשתי הברייתות לעיל הם עצמם אלה שמובאים בברייתא הנוכחית.
[כבר כתבתי על כך.]
2.3
הערה: הרי הלכה בזה כריש לקיש בסוגיה הקודמת!
2.4
המשך הברייתא:
שיטת רבי יוסי:
רבי יוסי אומר: שניהם ישנן בדין יום או יומים,
זה מפני שהוא תחתיו,
וזה מפני שהוא כספו,
מספקא ליה: קנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי,
וספק נפשות להקל;
2.5
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר אומר: שניהם אינן בדין יום או יומים,
זה לפי שאינו תחתיו,
וזה לפי שאינו כספו.
2.6
הערה: הגמרא לעיל משבצת את מסקנתה מדברי כל תנא אחרי ציטוט של אותו תנא בברייתא.
3.
אם מדובר ברבי אליעזר הגדול הרי שהיה צריך להביא את דבריו לפני דברי רבי יהודה ורבי מאיר וגם לפני דברי רבי יוסי, שהרי קדם להם בשני דורות [רבי אליעזר היה רבו של רבי עקיבא שהיה רבם של רבי יהודה ושל רבי מאיר ושל רבי יוסי]. ראה להלן.
4.
רבא מביא מקור להסבר שיטת רבי אליעזר:
אמר רבא: מ"ט דרבי אליעזר?
אמר קרא: +שמות כ"א+ כי כספו הוא, כספו המיוחד לו.
5.
הגמרא מביאה אמורא שפסק כרבי אליעזר:
כמאן אזלא הא דאמר אמימר: איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג - לא עשו ולא כלום,
כמאן? כרבי אליעזר.
5.1
הערה: מדוע פעמיים: "כמאן אזלא.... כמאן"
5.2
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שלד:
"כמאן אזלא הא דאמר ר"פ כמאן כר' פלוני תנא,
היכא דקאמר תלמודא הכי משמע דהלכה כאותו תנא מדסבר האמורא כוותיה, כ"מ פרק ה' מהלכות ק"פ הלכה ח' וריש פרק א' מהלכות ביאת המקדש
וכן נראה מדברי הרי"ף פרק המגרש שכתב כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא וכו' כמאן כרשב"א וכן הלכתא עד כאן... "
5.3
ונראה לי להוסיף, שדברי ה"יד מלאכי" לעיל מתאימים רק כשמוזכר "כמאן אזלא... כמאן כרבי..." [ולפי זה מיושבת שאלתנו לעיל בסעיף 5.1].
אבל כשמובא רק "כמאן אזלא הא דאמר" יתכן שהגמרא מציעה כתנא אחד, ואחר כך אומרת שמתאים גם לתנא אחר.
6.
עוד פסיקה של אמוראים כרבי אליעזר:
מאן תנא להא דת"ר: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, וכן עבד של שני שותפין - אין יוצאין בראשי אברים שאינן חוזרין?
מה ההבדל בין "מאן תנא" לבין הביטוי "כמאן אזלא" לעיל בסעיף 5?
7.
תשובת רב מרדכי בשם רבא לרב אשי:
אמר ליה רב מרדכי לרב אשי, הכי אמרי משמיה דרבא: ר' אליעזר היא,
מי לא אמר ר' אליעזר: כספו המיוחד לו? הכא נמי עבדו המיוחד לו.
8.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני
משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...
לפעמים נקבעת ההלכה כאותו תנא/אמורא שעליו נאמר "מאן תנא".
הוא עונה על השאלה מדוע לפעמים בא בלשון חיובית ["מאן תנא... כ..."] ולפעמים בלשון שלילית ["מאן תנא.. דלא כ..."]
ובסוגייתנו נראה שהשאלה של "מאן תנא" כנראה נשאלה על ידי עורכי הגמרא - רב מרדכי ורב אשי, ומתאים לדברי ה"יד מלאכי" לעיל.
9.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה טו:
המוכר את עבדו ופסק עמו שישמשנו שלשים יום והכהו אחד מהן בתוך השלשים יום והמיתו, הרי זה נהרג עליו ואינו בדין ג יום או יומים, הראשון לפי שאינו כספו המיוחד לו, והשני לפי שעדיין אינו תחתיו.
9.1
הגהות מיימוניות הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה טו:
[ג] כר"א דאמר שניהם אינם בדין יום או יומים
דרבה מפרש טעמא התם
וכן אמימר דאמר כר"א ודלא כר' יהודה ודלא כר"מ ע"ש:
הוא מסביר, שהרמב"ם פוסק כרבי אליעזר בברייתא בסוגייתנו מפני שהאמוראים סוברים כמותו כמוכח מכך שהסבירו אותו.
9.2
כסף משנה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה טו:
[טו] המוכר עבדו ופסק עמו שישמשנו ל' יום עד סוף הפרק. בפרק החובל (בבא קמא דף צ') פלוגתא דתנאי
ופסק כר' אליעזר משום דמפרשי אמוראי טעמיה
כנ"ל בסעיף 9.1. יוצא מדבריו שכשאמורא מסביר דברי תנא מוכח מכך שהוא פוסק כמותו [לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].
9.3
המשך ה"כסף משנה":
ובמכילתא הא דר"א בשם רבי יצחק בלי שום פלוגתא:
כלומר, בברייתא במכילתא מובאים דברי רבי אליעזר בפני עצמם ללא מחלוקת, וממילא ברור שהלכה כמותו [אבל הרי בסוגייתנו כן יש מחלוקת?].
10.
יש מי שגורס בסוגייתנו "רבי אלעזר" ולא רבי אליעזר [ראה "שוטנשטיין", הערה 15].
רבי אלעזר "סתם" במשנה הוא רבי אלעזר בן שמוע תלמידו של רבי עקיבא וחברם של ר' מאיר ושל ר' יהודה ושל ר' יוסי.
לפי זה ברור מדוע הוא מובא בסוף הברייתא [תשובה לשאלתנו לעיל בסעיף 3].
11.
ואם מדובר ברבי אליעזר הגדול יתכן שהוא מובא בסוף הברייתא כדי ללמדנו שכבר עורך הברייתא עצמו קבע באופן זה שהלכה כמותו - כרבי אליעזר [ומצטרף לכל האמור לעיל מסעיף 9 ואילך]. על פי הכלל הדומה "הלכה כבתראי" – משמעות מיוחדת.
או אולי דברי רבי אליעזר נקבעו אחרונים כי מהווים פתיחה לדיון דווקא בשיטתו.
