|
כבוד הזולת / רפי זברגרבבא קמא דף צ ע"א-ע"ב
הרקע
המשנה המתחילה בעמוד א' ומסתיימת בעמוד ב' עוסקת בדיני ''בושת''. כמה אדם שבייש את חבירו חייב לתת לו ''דמי בושתו''. המשנה מפרטת סוגים של פעולות, שכל אחת מהן גורמת ל''רמת בושה'' שונה, ולכן גם ''דמי בושת'' יהיו שונים:
מסכמת המשנה: זה הכלל, הכול לפי כבודו. כלומר, תלוי באנשים המזלזלים והאנשים המזולזלים. הנושא
בהמשך המשנה אומר רבי עקיבא: אפילו עניים שבישראל, רואין אותם כאילו הם בני חורים שירדו מנכסיהם, שהם בני אברם יצחק ויעקב. כלומר, רבי עקיבא מחייב לתת יחס של כבוד לכל אחד, לא משנה מהי רמתו השכלית או הממונית, כולם בני אברהם, יצחק ויעקב. לאחר מכן מסופר במשנה על אדם אשר ''פרע ראש האשה בשוק'' [הוריד לה את כיסוי הראש, ובכך גרם לבושתה]. בא אותו בן אדם לדין אצל רבי עקיבא, ופסק לו לשלם לאשה ארבע מאות זוז. ביקש האיש שהות לפני שהוא משלם את הכסף לאשה. בינתיים ניסה האיש לגרם "להכשלת האשה''. הוא ''ארב לה על פתח חצרה'', ושבר שם כד עם שמן בפניה, ואז האשה הורידה בעצמה את כיסוי הראש שלה, כדי להשתמש בשמן הנשפך, כדי שלא ילך לאיבוד. חזר האיש, וסיפר לרבי עקיבא עובדות אלו, ובכך רצה לגרום לשינוי פסק ההלכה, ולזכות אותו מחיוב הבושה, שהרי האשה, מביישת את עצמה ומורידה את כיסוי הראש בעצמה. מהו המסר?
למדנו עד כמה חמור האיסור לבייש את החבר, לא משנה כיצד החבר מתנהג כלפי עצמו. |