הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"באושא התקינו" - מוסכם?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא פט ע"א-ע"ב
אמר רב אידי בר אבין, אף אנן נמי תנינא: מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה,
והרי היא תחתיו ומשמשתו, ונמצאו זוממין, ...
ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא, אמאי יירשנה בעלה?
תזבין כתובתה לגמרי!...
מבנה הסוגיה:
1.
אלא מאי אינה דומה למשנתנו?
משום תקנת אושא,
דאמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו, האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה, הבעל מוציא מיד הלקוחות.
ראה "שוטנשטיין", הערה 31 שמביא בשם החתם סופר, "רק לתקנות שלא נרמזו במשנה או בברייתא אלא היו קבלה ביד האמוראים הוזכר עליהן מקום התקנה".
2.
ונראה לי להוסיף: הכוונה היא, שאותן תקנות - כמו תקנת אושא בסוגייתנו - נקבעו מראש שיהיו תלויות בהסכמת חכמים בכל דור ודור.
3.
אמר רב אידי בר אבין, אף אנן נמי תנינא: מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה,
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף פט עמוד א
והרי היא תחתיו ומשמשתו, ונמצאו זוממין,
...
ואי סלקא דעתך ליתא לתקנת אושא, אמאי יירשנה בעלה?
תזבין כתובתה לגמרי!
ראה ב"שוטנשטיין" הערה 33, שלפי החתם סופר - כמובא לעיל בסעיף 1 - זו קושיה של רב אידי שיש להוכיח מברייתא שכן רמוזה בה תקנת אושא הנ"ל.
4.
אמר אביי: אם אמרו בנכסי מלוג, יאמרו בנכסי צאן ברזל?
...
אביי דוחה את הכרח ההוכחה של רב אידי.
5.
כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב,
אמרי, תנינא לתקנת אושא: העבד והאשה פגיעתן רעה,
החובל בהן - חייב,
והם שחבלו באחרים - פטורין;
ואי ס"ד ליתא לתקנת אושא,
תזבין נכסי מלוג ותתן ליה!
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע רוצים להוכיח ממשנתנו שמיוסדת על תקנת אושא.
5.1
הערה: לעיל בסעיף 3 "תנינא" - הכוונה לברייתא, ואילו כאן "תנינא" - הכוונה למשנה.
5.2
הערה: לעיל במסכת בבא קמא דף פח עמוד ב מקשה תוס' - בד"ה "אמר" - מדוע רב אידי מוכיח מברייתא - "תנינא" - כשהיה יכול להוכיח ממשנה במסכת מכות דף ג.
אולי אפשר לומר בפשטות כך: המונח "תנינא" רומז למשנה גם אם באופן מעשי מצטטים ברייתא דומה למשנה.
5.3
דחיית ההכרח להוכחה.
ולטעמיך, נהי נמי דאיתיה לתקנת אושא ולא מצי מזבנה לגמרי,
תזבין לנכסי מלוג בטובת הנאה ותתן ליה!
אלא דלית לה, ה"נ דלית לה...
6.
לימא, תקנת אושא תנאי היא!
הגמרא רוצה לתלות את תקנת אושא בסוגייתנו במחלוקת בין שתי ברייתות:
דתני חדא: עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה, אבל לא לאיש;
ותניא אידך: לא לאיש ולא לאשה;
סברוה, דכולי עלמא - קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי,
מאי לאו בהא קא מיפלגי,
דמאן דאמר לאשה - לית ליה תקנת אושא,
ומ"ד לא לאיש ולא לאשה - אית ליה תקנת אושא!
מה פירוש "לית ליה תקנת אושא" ו"אית ליה תקנת אושא"? [השאלה מתאימה גם לעיל בסעיף 3].
נראה לי שההסבר הנוח ביותר הוא לפי הסברנו לעיל בסעיף 2. וממילא יתכן שכל ברייתא - בתקופתה - "קיבלה" או "לא קיבלה" את תקנת אושא שבסוגייתנו.
7.
הסבר אחר בגמרא:
לא, דכולי עלמא אית להו תקנת אושא,
אלא כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה.
אמנם "כולם" קיבלו ואימצו ואישררו את תקנת אושא אלא שהברייתא הראשונה נוסדה/נערכה לפני תקנת אושא. כלומר ברייתא זו היא ברייתא קדומה בהרבה לזמן עריכת המשנה על ידי "רבי" שהרי קדמה אף לתקופת אושא.
8.
הסבר אחר בגמרא:
ואי בעית אימא: אידי ואידי לאחר תקנה, ואית להו תקנת אושא,
אלא למאן דאמר לאשה ולא לאיש מאי טעמא?
כדרבא, דאמר רבא...
שתי הברייתות נוסדו אחרי תקנת אושא והמחלוקת ביניהן היא בעניין אחר...
9.
נמצאנו למדים - לפי הדירוג של שלושת ההסברים לעיל בסעיפים 6-7-8 - שהגמרא מעוניינת להגיע למסקנה שתקנת אושא הקדומה התקבלה על ידי כולי עלמא.
10.
דף על הדף בבא קמא דף פט עמוד ב:
מלשון הגמ' כאן נראה דתקנת אושא נתקנה בזמן סידור הברייתות,
משמע מדבריו קצת ששתי הברייתות הן ברייתות קדומות.
10.1
אכן בשיטמ"ק כתובות דף ע"ח ע"ב) מביא בשם הראב"ד תלמיד הרשב"א שמפרשים מה שמקשה בכתובות (עח ב) לימא תנינא לתקנת אושא, שהגמרא מתמה: "למה הוצרכו לתקנת אושא הרי שנינו אותה במשנה" ע"כ.
כאן משמע שתקנת אושא היא מאוחרת לעריכת המשנה!
10.2
מאידך המהרש"א בכתובות דף נ' ע"א) בתוס' ד"ה הבעל מוציא וכו' כתב בדעת בעלי התוספות "דניחא להו לאוקמא מתניתין דהכותב לבתר תקנת אושא, דרבי שסתם המשניות בתר תקנת אושא הוה", ע"כ וצ"ע.
לפי המהרש"א תקנת אושא קדמה לעריכת המשנה.
10.3
על הסוגיה שם בכתובות הסברתי שלגבי הנאמר לעיל בסעיף 10 השאלה היא האם "רבי" שיבץ את התקנה במשניות, והאם הוא עצמו פוסק כתקנת אושא [ולפי הסברנו לעיל בסעיף 2].
