הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

דרשה יותר פשוטה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא פח ע"א

אלא מעתה, לר' יהודה - זוממי עבד לא יהרוגו,
דכתיב: +דברים י"ט+ ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו!

1.
רמב"ם הלכות עדות פרק ט הלכה ד:

העבדים פסולין לעדות מן התורה, שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו מכלל שאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית
קל וחומר לעכו"ם אם עבדים שהן במקצת מצות פסולין העכו"ם לא כל שכן.

הרמב"ם מצטט פסוק שלא מובא למסקנת הגמרא בסוגייתנו לדין שעבד כנעני פסול לעדות.

2.
רדב"ז הלכות עדות פרק ט הלכה ד:

[ד] העבדים פסולין וכו'. פ' החובל מייתי לה
ומסיק תלמודא הצד השוה שבהם כלומר אשה וקטן שכן אינם בכל המצות ופסולין להעיד אף אני אביא את העבד שאינו בכל המצות ופסול להעיד ואף על גב דהדר פריך על מה הצד השוה שבהם שאינם איש תאמר בעבד שהוא איש

מ"מ סמך עלה כיון דסוף סוף מסיק דעבד פסל לעדות מקרא אחרינא זו יותר פשוטה

הוא מסביר שהרמב"ם - [כדרכו?] - מסתמך על דרשה פשוטה יותר. אמנם הרמב"ם לא מחדשה, אלא היא מובאת בסוגייתנו לשיטת רבי יהודה.

3.
ונראה לי להוסיף הסבר: סוגייתנו מרחיבה מאד בהסבר דינו של רבי יהודה, ולכן ניתן לומר, שלמרות שנפסק כרבנן ולא כרבי יהודה, בכל זאת הרמב"ם סובר כנראה, שכל לימוד/דרשה שהובאה לצורך הסבר שיטת רבי יהודה ויכולה "לסייע" גם לשיטת רבנן=תנא קמא יש לקבלה.