הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנא קמא ו"רבנן בתראי"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא פה ע"א
רפוי - הכהו חייב לרפאותו וכו'.
[ת"ר]: עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה - חייב לרפאותו
וחייב ליתן לו דמי שבתו,
שלא מחמת המכה, אינו חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו;
ר' יהודה אומר: אף מחמת המכה - חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו;
וחכמים אומרים: שבתו ורפואתו,
כל שחייב בשבת חייב בריפוי,
ושאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי.
... ולרבנן בתראי דאמרי: כל שחייב בשבת חייב בריפוי,
וכל שאינו חייב בשבת אינו חייב בריפוי,
ריפוי דתנא ביה קרא למה לי?
1.
בברייתא יש 3 דעות בעניין צמחים שעלו מחמת המכה:
1.1
תנא קמא: החובל חייב בריפוי ובשבת
1.2
רבי יהודה: חייב בריפוי אך לא בשבת
1.3
חכמים: פטור משניהם
2.
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ב הלכה יט:
הרי שלא פסק עמו אלא היה מרפא יום יום ועלו בו צמחים מחמת המכה או נסתרה המכה אחר שחיית חייב לרפאותו וליתן לו דמי שבתו, עלו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו ואינו נותן לו דמי שבתו, עבר על דברי רופא והכביד החולי אינו חייב לרפאותו.
השגת הראב"ד:
עלו צמחים שלא מחמת המכה חייב לרפאותו. א"א אינו חייב לרפאותו.+
2.1
לגבי הסיפא בדברי הרמב"ם אומר ה"מגיד משנה: "ואין חייב לרפאותו הוא עיקר הנוסחא בשלא מחמת מכה":
2.2
ברישא של דבריו הרמב"ם פוסק כתנא קמא בברייתא.
2.3
וקשה, מדוע לא פסק כרבים - כחכמים בברייתא.
2.4
גם אם נאמר שבדרך כלל הלכה כתנא קמא מפני שתנא קמא נחשב כרבים הרי כאן יש עוד רבים - "חכמים" - ומדוע נפסק דווקא כתנא קמא?
2.5
אלא בהכרח לומר, שהכלל הוא שהלכה כתנא קמא גם נגד חכמים שמוזכרים במפורש בכינוי "חכמים" - שהגמרא בסוגייתנו מכנה אותם "רבנן בתראי" - ביטוי שמובא ב-6 סוגיות בש"ס.
2.6
זאת אומרת, שעורך הברייתא סתם את שמו של תנא קמא כדי להודיענו שהוא פוסק כמותו [כמו שכנראה עשה רבי יהודה הנשיא כעורך המשנה].
2.7
מסוגייתנו מוכח שתנא קמא מוגדר כ"רבנן", שהרי את "חכמים" בברייתא הגמרא מכנה "רבנן בתראי", משמע שתנא קמא מוגדר כ"רבנן".
3.
כל הדיון לעיל נכון רק אם אין הוכחה מתוך הדיון של הגמרא בסוגייתנו לפסוק כתנא קמא.
