נדמה לו כאריה / רפי זברגר

בבא קמא דף פ''ה

הרקע

אנו ממשיכים לדון על המשנה הראשונה בפרק החובל, אשר הזכרנו בדף הקודם. שם למדנו בין היתר כי החובל בחברו חייב בחמשה דברים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת. במאמר זה נעסוק בריפוי.
המשנה שם הוסיפה בדין ריפוי: עלה בו צמחים, אם מחמת המכה – חייב, שלא מחמת המכה – פטור. כלומר, אם יש ''נזק מתגלגל'' מחמת המכה שקבל מחברו, הרי שה"חבר" מחויב גם ברפואת ''המכה המתגלגלת''.
 

הנושא

שואלת הגמרא על הדין שלא מחמת המכה – פטור , מה החידוש, הרי ברור שאם קיבל מכה שלא קשורה למכה של החבר, הרי שאין חיוב על המזיק. הגמרא מוכיחה שגם במכה שלא הגיעה מחמת המכה של המזיק יש חידוש. 
נכתב בברייתא: הרי שעבר על דברי רופא, ואכל דבש או כל מיני מתיקה, משפני שדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה, והעלה מכתו גרגותי [נֶמֶק], יכול יהא חייב לרפאותו? תלמוד לומר "רק" [שבתו יתן ורפא ירפא]. 
אומרת הגמרא, החידוש הוא, שלמרות שלא קיים הניזק את הוראות הרופא, מכיוון שכל הפציעה שלו מקורה בחבלת החבר, היינו אומרים, שלמרות אי קיום ההוראות של הרופא יהיה חייב בריפוי, לכן – מחדשת המשנה שבמקרה זה אין חיוב לשלם הוצאות רפואה. 
דין נוסף הקשור להוצאות רפואה. אם אמר המזיק לניזק: הריני רופא ואני ארפא אותך. יכול לומר הניזק: דמית עלי כאריא ארבא – נדמית לי כמו אריה אורב, ואני פשוט מפחד ממך, ולא מוכן לקבל את הטיפול הרפואי ממך. 
 

מהו המסר?

ניתן ללמוד מהדין האחרון, כי יש צורך להיות ''רגישים מאוד'' במתן עזרה וסיוע. לא כל עזרה מתאימה לחולה. לא כל סיוע הניתן אפילו בלב שלם, יתקבל בברכה. אם המסייע ''מוכר'' לחולה ויש ביניהם ''היסטוריה לא חיובית'', במקרה כזה, עדיף שלא לסייע, ולנסות להפנות אדם אחר לסייע.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]