לא לפחד / רפי זברגר

בבא קמא דף פ''ג

הרקע

הפעם נעסוק בתקנה נוספת, המצוינת במשנה (ע"ט:) : לא יגדל אדם את הכלב, אלא אם כן הוא קשור בשלשלת 
 

הנושא

הגמרא מוסיפה ומסייגת את האיסור לגדל כלבים: ... אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר ["עיר גבול"] וקושרו ביום, ומתירו בלילה. כלומר, בעיר ''הדורשת שמירה'', כמו ערי ספר הסמוכים לגבול, מותר ''לשחרר'' כלבים בשעות הלילה, על מנת שיסייעו בשמירה. בהמשך , מסופר על אימרתו של רבי דוסתאי אשר גר ביישוב הנקרא ''בירי'', וכך הוא אמר: כתוב בתורה: וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל, מסיק רבי דוסתאי: שאין השכינה שורה על ישראל, פחות משני אלפים ושתי רבבות. ("השכינה" הינה "אנרגיה'' אשר באה מהקדוש ברוך הוא אל מקומו של האדם). 
מסיק רבי דוסתאי:, אך ורק אם יש לפחות עשרים ושנים אלף איש [שתי ''רבבות'' ושני אלפים].מספרת הגמרא סיפור הבנוי על ''הלכה'' זו: פעם אחת היו בעיר מסוימת ''כמות אנשים נדרשת'' על מנת להשרות שכינה פחות אחד. הייתה שם אישה מעוברת, שהתינוק אשר עמוד להיוולד יזכה להיות האחרון ברשימה. אך ... נבח עליה כלב, אשר גרם להפלה, וממילא גרם לשכינה ''להסתלק''. 
בהמשך מספרת הגמרא על אישה אחת, אשר נכנסה לאפות לחם בבית אחר, ואז בעל הבית ''ביקש'' ממנה לא לפחד מהכלב. ענתה לו האשה: שקילי טיבותיך, ושדיא אחיזרי – כבר נד. כלומר, קח את עצתך וזרוק אותה אל עבר העצים – עצה זו אינה שווה מאומה, שכן ''מאוחר מידי'' – הוולד שאני עומדת ללדת כבר אינו בין החיים. 
 

מהו המסר?

לומר לאדם ''לא לפחד'' אינו ''משפט יעיל''. שכן, הפחד נובע מתחושות פנימיות שאינן ''שכליות'' ואמירה כזאת, אינה ''פועלת'' על תחושות אלו. אם רוצים ''לעבוד'' עם אנשים הפוחדים, יש לעמול הרבה, תוך כדי מעבר על מצבים שונים, וניסיון לאט לאט להתגבר על פחדים אלו.
הדבר נכון גם בנושאים חינוכיים: לומר לילד לא לפחד ממשהו או ממישהו, בדרך כלל אינו עוזר ולא מפחית את הפחד.
יש לנסות להבין את מקורות הפחד, לעבוד על מצבים דומים שאינם גורמים לפחד, ולנסות לשנות את התגובה.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]