הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבי יוחנן היה תנא?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא פב ע"א
והא כי אתא ר' אבין א"ר יוחנן: אחד אילן הנוטה לתוך שדה חבירו, ואחד אילן הסמוך למצר - מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ!
אלא מאן תנא עשרה תנאין שהתנה יהושע? ר' יהושע בן לוי הוא.
רב גביהה מבי כתיל מתני לה בהדיא: ר' תנחום ור' ברייס אמרי משום זקן אחד, ומנו? ר' יהושע בן לוי: עשרה תנאין התנה יהושע.
רש"י:
והא כי אתא וכו' - ומתניתא הויא תיובתא דקתני עשרה ותו לא ור' יוחנן אמורא הוא וקשיא ליה מתניתא.
רבי יהושע בן לוי - אמרינהו ולא מתניתא דרבי יהושע בן לוי אמורא הוה ורבי יוחנן פליג עליה.
1.
מדברי רש"י משמע שהגמרא מדגישה שרבי יוחנן הוא אמורא - ולכן יש על רבי יוחנן "תיובתא" מהברייתא.
2.
וכך מדגישה הגמרא שגם רבי יהושע בן לוי הוא אמורא ועליו רשאי רבי יוחנן לחלוק.
3.
רק במקום נוסף בש"ס מדגיש רש"י שרבי יוחנן היה אמורא:
רש"י מסכת יבמות דף סד עמוד ב:
אמר לה אל תמולי - אלמא מתניתא קמייתא אחרינתא דהאי מעשה בסוף ימיו של רשב"ג הוה מדקא מסהיד עליה ר' יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים והוא ראה את המעשה.
3.1
לצורך הקשר הענייני באותה סוגיה רש"י מוסיף הדגשה, שרבי יוחנן אמנם היה במדרגת "אמורא", אבל הוא חי ב"סוף התנאים".
3.2
ויש לשאול, כיצד מתיישבת ההגדרה של "אמורא" עם ההגדרה של "סוף התנאים"?
3.3
ויש להסביר: בתקופת המעבר - מבחינה היסטורית - בין תקופת התנאים לתקופת האמוראים היו חכמים שהיו "גם וגם". לפי רש"י הנ"ל - בהסבר הגמרא - רבי יוחנן היה שייך מבחינה היסטורית לתקופת התנאים, אבל מבחינה סמכותית מדרגתו היתה כשל "אמורא" - לעומת "רב" שעליו נאמר "רב תנא הוא ופליג".
3.4
ולפי זה צריך לומר שמסוגייתנו נראה שגם רבי יהושע בן לוי ["ריב"ל"] היה במעמד זהה לזה של רבי יוחנן, דהיינו, שמצד אחד הוא חי בסוף תקופת התנאים אבל מצד שני סמכותו-מדרגתו היתה כשל אמורא.
3.5
לפי כל הנ"ל מובן מדוע רש"י מדגיש בסוגייתנו שרבי יוחנן היה אמורא [למעשה זה מחוייב מפרשנות סוגייתנו].
4.
ראה מה שכתבתי על מסכת שבועות דף כה:
בגמרא:
שאישן ושלא אישן. איני? והא"ר יוחנן: האומר שבועה שלא אישן ג' ימים - מלקין אותו וישן לאלתר! התם דאמר ג', הכא דלא אמר ג'.
על השאלה כיצד הגמרא מקשה מרבי יוחנן על המשנה, באמת צריך ליישב, שכנראה ברור לגמרא שדברי רבי יוחנן היו ידועים לבעלי המשנה, ולרבי יהודה הנשיא, שרבי יוחנן היה בבית מדרשו.
4.1
כמו כן ניתן ליישב שכמו שלגבי האמורא רב נאמר "רב תנא הוא - ופליג" - שרשאי לחלוק על משנה, כך יש שיטות שגם לגבי רבי יוחנן נאמר הכלל "תנא הוא - ופליג".
אמנם חשוב להסביר, אם אמנם רבי יוחנן רשאי לחלוק על משנה אבל מניין לנו שניתן להקשות על המשנה מרבי יוחנן? אלא אם כן נאמר כהסברנו הקודם, או שמא נסביר שדרגתו של רבי יוחנן גבוהה מדרגתו של רב, והוא – רבי יוחנן – ניתן להקשות מדבריו על דברי המשנה – כבסוגייתנו.
אבל דבר זה קשה לאומרו.
4.2
נכון שבמחלוקת רב ורבי יוחנן נקבע שהלכה כרבי יוחנן, אבל כנראה לא בגלל שהוא גדול מרב אלא בגלל "הלכה כבתראי" – הלכה כאחרון [אם שייך בתקופתו כלל זה].
5.
לגבי מעמדו של "רבי יוחנן" אם הוא נחשב "תנא": /"רב תנא הוא ופליג"
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנב:
רב תנא הוא ופליג, ר' חייא תנא הוא ופליג מצינו בכמה דוכתי בגמרא אך ר' יוחנן תנא הוא לא מצינו ולא ראינו בכל הש"ס דלימא הכי
ואדרבא יש הוכחה גמורה דלאו תנא הוא
מדאמרינן פ"ק דכתובות דף ח' א' אמר רב נחמן אמר רב חתנים מהמנין ואין אבלים מן המנין מתיבי חתנים ואבלים מן המנין מתני' קרמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג
איתמר אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין כי תניא ההיא בשורה ע"כ
והשתא אם איתא דגם כר' יוחנן אמרינן תנא הוא ופליג כי היכי דתריץ רב תנא הוא ופליג הכי נמי הוה ליה לתרוצי על ר' יוחנן
אלא וודאי דר' יוחנן לאו תנא הוא והן הן דברי התוספות שם בכתובות ודברי המפרש למסכת תמיד בפ"א יע"ש
וכן כתבו התוספות עוד בעירובין דף ל"ח ב' ד"ה אמר רבה ובפסחים דף צ"ב א' וביבמות דף ז' ב' ובנדה דף כ"ג ב' וע"ע בריש יומא דף ג' ב' ד"ה דרביה
ובנזיר דף ס"ה א' ד"ה הוא ובזבחים דף ל"ב ב' ד"ה ור' יוחנן
וכן מצאתי עוד להרשב"א בחידושיו ליבמות דף צ' ד' ולהריטב"א בחידושיו לכתובות דף ז' א' ולש"מ על ביצה סוף פ"ד לך נא ראה
וכן כתב עוד מרן בכ"מ בפ"ב מהלכות ע"ז הלכה י' והש"ך בי"ד סוף סי' רמ"ב בכלליו שם,
וכן מתבאר מהליכות עולם דלא אדכר רק לר' חייא ולרב
וכ"כ בהדיא הר"ב חוות יאיר בכלליו שבסי' צ"ד והר"ב חזון נחום על סדר קדשים דף קל"ד יע"ש,
עד כאן הוא מביא הוכחות שרבי יוחנן לא היה "תנא".
6.
המשך:
ואע"ג דדברי כל הני רבוואתה לא בעי חיזוק מ"מ מטיבותייהו אמינא דלפק"ד יש להכריח עוד כן מהא דאיתא בפרק מרובה בבא קמא דף פ"ב א' גבי תנאים שהתנה יהושע דפריך והא כי אתא רבין א"ר יוחנן אחד אילן וכו' כלומר וברייתא דקתני י' תנאים דווקא קשיא לר' יוחנן
ומהדרינן אלא מאן תנא י' תנאים שהתנה יהושע ריב"ל היא
הרי דלא משכח תלמודא שום מציאות דר' יוחנן יחלוק על הברייתא מדאיצטריך למיהדר ביה ולמימר די' תנאים לא נשנו בשם שום תנא רק ריב"ל קאמר להו שהוא אמורא ומצי פליג עליה ר' יוחנן
וכמ"ש רש"י בבירור דר' יוחנן אמורא הוא ולא מצי פליג אברייתא
הוא מוכיח מסוגייתנו - בבא קמא דף פב - שרבי יוחנן לא היה תנא, וכהסברנו לעיל בסעיפים 1-2.
וע"ע רש"י בחגיגה דף ט' א' ד"ה ותנא וביבמות דף ס"ד ב' ד"ה אמר לה.
7.
המשך:
ודע דאע"ג דבכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' קמ"א נמצא כתוב מצינו בכמה דוכתי רב תנא הוא ופליג וכו' ר' יוחנן תנא הוא ופליג כבר הכריח מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה דף ח"י ב' מדברי הכריתות גופיה שט"ס הוא מ"ש דר' יוחנן תנא הוא ופליג יע"ש.
ברם מאי דאיכא לאתמוהי עליה הוא שבספר הליכות אלי שלו עשה עצמו כאילו לא ידע מ"ש איהו גופיה בספר יבין שמועה הנזכר וכתב שם בכלל פ"ג פעם ושתים שר' יוחנן הוא תנא כרב וצ"ע.
איברא שמצאתי למהר"י בי רב שבשיטתו לקידושין דף צ"ו ב' כתב בפשיטות דר' יוחנן תנא הוא ופליג
וכן מצאתי עוד למוהר"י קורקוס ריש פ"ג מהלכות מתנות עניים
ולהר"ב שדה יהושע על הירושלמי פ"ק דכתובות דף ט' א'
ולהפר"ח בי"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א
הוא מביא חכמים שסוברים שרבי יוחנן כן היה תנא.
7.1
והוא מקשה עליהם:
ולי המך מאד עמקו מחשבותם דמנא להו למימר הכי כיון שאין רמז מזה בכל הש"ס ואדרבא הפך דבריהם מוכח מהנהו סוגיי דכתובות ודפרק מרובה שהבאתי לעיל כמו שכתבו רש"י ותוספות ושאר רבוואתא דאייתינא אחת מלמעלה
ועיקר השגתו היא מהמשתמע מסוגייתנו - בבא קמא דף פב.
7.2
וכבר עלה בדעתי לומר דאולי למדו לומר כן ממאי דאיתא בפרק כיצד צולין פסחים דף פ"א א' דתניא ר' אושעיא אומר וכו' וא"ל ר' יוחנן וכו' דלפום ריהטא משמע דר' יוחנן הוזכר בברייתא
אבל אחר קצת התבוננות דקדקתי דאם איתא שהוא מלשון הברייתא הוה ליה למימר א"ל ר' יוחנן ומדנקט וא"ל ר' יוחנן ש"מ דדברי הש"ס אינון משום דהוה קים ליה לתלמודא דר' יוחנן פליג עליה דר' אושעיא בההיא מילתא ומאחר שכן אכתי בפזיזות קאימנא על מה אדניהם הטבעו לחדש כלל שלא בא זכרונו בכל התלמוד
ולי הדיוט צ"ע ומה גם שדקדקתי בתשובת ר' שרירא גאון שהביא הר"ב ספר יוחסין בדף קי"ג ע"ב ושם ראיתי דלא מני לר' יוחנן בהדי אינון רבנן דאיתנון תנאי ואמוראי
הוא דוחה את שיטת אלה שסוברים שרבי יוחנן היה תנא.
8.
וכך הוא דן גם לגבי שמואל:
והכי נמי יש לדקדק על הרשב"א ז"ל דבחידושיו לשבת פ"ג דף י"ד ד' כתב דרב תנא הוא וכן שמואל דמאין למד לומר כן כיון שלא נמצא כן בכל הש"ס ומלבד זה תשובת ר' שרירא גאון הנ"ל הויא תיובתיה שהרי כתב וז"ל הוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכו' ע"ש
וכן מצאתי שוב להר"ב ראש יוסף על ח"מ סי' ס"ב סעיף ד' שכתב וז"ל ולומר ששמואל תנא הוא ופליג זה לא שמענו ולא ראינו וכמדומה לי ששמעתי שהתוס' במקום א' כתבו דשמואל נמי תנא הוא ופליג ע"כ ואחרי המחילה הראויה אע"פ שאין לא ראינו ראיה לא ראיתי ולא מצאתי להתוספות ז"ל שכתבו כן בשום דוכתא ועיין בכללין דבסמוך:
9.
ונראה לי לחדש: לפי דברינו לעיל בסעיף 3.3 צריך לומר שגם אם כעיקרון בסיסי רבי יוחנן באמת מוגדר כ"אמורא", אבל כנראה, שבכל זאת לעניינים מסויימים - כמסירת מסורת התנאים - הוא מוגדר כתנא, וכפי שרש"י לעיל בסעיף 3: " ר' יוחנן שהיה אמורא וסוף התנאים"
10.
לפי כל הנ"ל מובן מדוע גם ריב"ל [=רבי יהושע בן לוי] למרות שהוא מוגדר כאמורא - כמוכח בסוגייתנו - בכל זאת הוא מוזכר גם במשנה בסוף מסכת עוקצין. ונחלקו הפרשנים אודות השאלה מי שיבץ את דברי ריב"ל באותה משנה - "רבי" עצמו, או חכמי דורו - דור ראשון של האמוראים [ראה "שוטנשטיין", הערה 4]. כלומר, גם ריב"ל מוגדר כאמורא מבחינת מדרגתו וסמכותו, אולם חשיבותו הערכית היתה גדולה - וגם היה שייך לדור המעבר בין התנאים לאמוראים - לכן, הלכה אחת ערכית ומיוחדת משמו שובצה במשנה:
משנה מסכת עוקצין פרק ג משנה יב:
[יב] אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקדוש ב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמ' (משלי ח) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
10.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנג: [המשך לדבריו לעיל בכלל תקנב]
... ואל תתמה על החפץ שהרי גם ריב"ל מצינו שהוזכר במתניתין דסוף עוקצין ועכ"ז כתב רש"י בפרק מרובה דף פ"ב א' דאמורא הוא...
הוא מסתמך על דברי רש"י בסוגייתנו שריב"ל הוא אמורא. ה"יד מלאכי" בסעיף הנ"ל מרחיב לגבי הכלל "רב תנא הוא ופליג".
