חובת קטן שהזיק בתשלומים / הרב עקיבא כהנא

פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה

בבא-קמא פז ע"א

מצינו במשנה (בבא קמא דף פז ע"א): "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים - פטורין". כלומר, קטן שחבל באדם אחר פטור על הנזק שהזיק ואינו חייב לשלם.

דברים דומים מצינו במשנה לגבי אשה ועבד. אך לגביהם נפסק: שאם האשה התגרשה, או העבד השתחרר הרי שהם חייבים לשלם, כיון שסיבת הפטור שלהם מתשלומים הוא בגלל העדר היכולת לשלם את הנזק, ולא מדובר בפטור עקרוני.

צריך לברר בעניין הקטן מה דינו כשגדל אם חייב לשלם. מדברי המשנה שחילקה עולה שכאשר הקטן גדל, אי אפשר לחייבו לשלם על נזק שעשה בקטנותו (גר"א חושן משפט תכד, טו).

כך גם פסקו הרמב"ם (חובל ומזיק ד, כ) והמחבר בשולחן ערוך (חושן משפט תכד, ח).

אמנם, מדעת רש"י לכאורה נראה שלא כך. בגמרא (ב"ק צח ע"ב) העוסקת באופי החיוב על היזק לשטר חוב של אדם אחר, נאמר שרב אשי שרף שטר של אדם אחר, ורפרם כפה אותו לשלם דמי שטר שלם.

רש"י (ד"ה ואכפייה) תמה על הסיפור, היאך יתכן שרב אשי שרף שטר של אדם אחר? ולכן כתב שהוא שרף זאת 'בילדותו'. ומזה למד ההגהות אשר"י (ב"ק ח, ט) שלדעת רש"י קטן שהגדיל צריך לשלם את הנזקים שאותם הוא הזיק.

גם בספר חסידים (תרצב) כתב שילד שהזיק והיה בגיל שהוא זוכר שהזיק חייב לשלם כשהוא גדל. הוא הביא ראייה מהגמרא בשבת (נו ע"ב) שבה נאמר שיאשיהו החזיר כספים לכל האנשים שדן אותם מגיל 8 ועד גיל 18, משום שאולי טעה בדין, ומשמע שיש חיוב לשלם גם על היזקים ממוניים שאדם גרם לפני גיל מצוות.

רדב"ז (חלק ו, ב'שיד) כתב שוודאי דברים אלו של ההגהות אשר"י, אינם להלכה שהרי לא נפסקו ברמב"ם, וגם מה שכתב ב'ספר חסידים' שקטן שעבר עבירה צריך לעשות תשובה כשמגדיל, זה רק בגלל שלא יהיה 'השטן מרקד בין קרניו' כלומר, על מנת שלא יהיה לו הרגל רע, אבל הוא לא חייב להשיב כספים שהזיק מצד הדין.

גם בט"ז (שמג, ב) כתב שקטן חייב לשלם על ממון שהזיק רק מצד 'לפנים משורת הדין' והסיפור על רפרם כוונתו שרפרם כפה את רב אשי לשלם לפנים משורת הדין.

אחרונים נוספים כתבו שיש חיוב לצאת בדיני שמיים, על נזקי ילד שיש לו דעת והבנה, זאת למרות שאיננו חייב מצוות. הם נימקו זאת בכך שאף שמהדין אין חיוב לשלם על נזקי קטן, מכל מקום כיון שבני נח נצטוו על הדינים, כלומר לדון דיני ממונות, ואצלם הגיל הקובע הוא מי שיש לו דעת והבנה, הרי שלא יתכן שיהודי יהיה חייב פחות מגוי, ולכן גם יהודי חייב בחיוב שמים. (נחל יצחק חושן משפט סימן ז, דברי חיים (אויערבך) נזקי ממון סימן יא).

אמנם, המהרש"ל בים של שלמה (בבא קמא ט, יט) כתב שרב אשי כלל לא שרף שטרות, אלא שהיה דיון הלכתי, ובסופו של דבר רפרם 'כפה את רב אשי לשלם', כלומר להודות שבסוגיה הדין הוא שמשלם.

האם ניתן לחייב את אבי הקטן?

באופן כללי אין אחריות של אבא על נזקי בנו הקטן, אך יש לכלל זה כמה חריגים שמופיעים בדברי האחרונים:

מו"ר הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג (תחומין יח, עמוד 48- 51) כתב שאם החפץ שבו הקטן הזיק הוא של אביו, כמו שהקטן הזיק על ידי כדור של אביו, הרי זה נחשב כ'בור המתגלגל' ברגלי אדם, כלומר, יש לאבא חפץ, ואם הוא מניח אותו במקום שיתכן שבאופן טבעי הוא יכול להזיק על ידי קטנים שמזיזים את החפץ למקום שהוא מזיק הרי שיש לו אחריות לנזקי החפץ.

אומנם יש לסייג את דבריו, רק למקרה שבו ההיזק על ידי הקטן מצוי, ואז מוטלת חובת שמירה על האבא. במקרה זה הנזק נחשב כ'רוח מצויה', אך אם הנזק נחשב כ'רוח שאינה מצויה' הרי שהאבא פטור.

ה'פתחי חושן' (נזיקין פרק ה, הערה פז) הביא מדברי ה'נחלת אליהו' שאבא שהביא את בנו למקום ששם ברור שיזיק כגון שהרים אותו מעל שולחן ששם נמצאים כלים שבירים, או שם אותו במקום שבו יזיק לדברים אחרים הרי הוא חייב מדין 'מעמיד', וכותב ה'פתחי חושן' שזה תלוי בטעמי הראשונים מדוע 'מעמיד' בהמת חבירו על קמת חבירו אחר והזיקה חייבת, האם משום שה'מעמיד' נחשב לאדם המזיק, וזה שייך גם כאן, או משום שהוא קנה לעצמו במעשהו אחריות על מעשה הבהמה, והוא נחשב לבעלים שלה לעניין הנזק, שזה לא שייך כאן, כיון שקטן שהזיק הוא לבר חיוב.

לסיכום:
קטן שהזיק פטור מתשלומים, אך יש אומרים שהוא חייב לשלם לכשיגדל, לפחות בדיני שמיים. לגבי האבא יש הסוברים שיש לחייבו במקרים מסוימים בהם הוא התרשל בשמירה על בנו, אך במקרה רגיל אין האב חייב על נזקי בנו.