הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
בתר דאיבעיא הדר פשט
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא עח ע"א
בעי רבא: הרי עלי עולה והפריש שור,
ובא אחר וגנב, מי פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן,
בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה?
דתנן: הרי עלי עולה - יביא כבש,
ר"א בן עזריה אומר: יביא תור או בן יונה,
מאי?
מי אמרינן שם עולה קביל עילויה,
או דלמא מצי א"ל אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד?
בתר דאיבעיא הדר פשט:
גנב פטר עצמו בכבש לרבנן, בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.
רב אחא בריה דרב איקא מתני לה בהדיא,
אמר רבא: הרי עלי עולה והפריש שור, ובא אחר וגנבו - פטר עצמו בכבש לרבנן, ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.
ראה מה שכתבנו על מסכת גיטין דף פב:
1.
הביטוי "בתר דבעיא הדר פשטה" [או "פשטה"] - 26 מופעים בש"ס. מתוכם כ-8 פעמים על ידי רבא!
הביטוי "הדר פשטא" בלי "בתר דאיבעיא" - 11 מופעים.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל קטו:
"בתר דבעיא הדר פשטה, אנן לא מתרצין הכי דכל כי הא לא שביק תלמודא לאקשויי ולברורי, שיטה מקובצת על ב"מ דף נ"א א' בשם הרמב"ן:"
ה"יד מלאכי" מתייחס למקרה שמוצאים בגמרא הלכה בשמו של חכם ומצד שני במקום אחר אותו חכם מציג את אותה הלכה בתור "בעי".
והוא אומר שלא ניתן לומר "בתר דבעיא הדר פשטה", שאחרי שאותו חכם התלבט אחר כך "פשט" את הבעיה. ונימוקו הוא, שעל דבר כזה היתה הגמרא מתעלמת מדיון מפורש. ולכן יש ליישב "סתירה" כזאת באופן אחר.
3.
אולם בסוגייתנו - ובשאר המופעים הדומים - מדגישה הגמרא עצמה, שהאמורא עצמו פשט את בעייתו.
4.
נשאלת השאלה: מדוע הגמרא לא אמרה את מסקנת החכם באופן ישיר וללא הצגת הבעיה?
5.
אלא יש לומר, שהכוונה בביטוי זה - "הדר פשטה" - שהחכם שהציג את הבעיה פתר אותה מעצמו בכח סברא ללא הוכחות.
6.
לעניין זה שההוכחה היא מסברא וללא הסתמכות על משנה/ברייתא יכולה להיות משמעות פסיקתית. בדרך כלל, כשיש הוכחה ממשנה/ברייתא הדין "חזק" יותר.
7.
וכן בכל הפעמים שביטוי זה מופיע בש"ס תמיד אין הוכחות ממקורות תנאיים.
8.
לפעמים המסקנה היא מסברא עצמית של החכם, ולפעמים הכרעתו היא מדרשת פסוקים של החכם עצמו.
8.1
וכן יש לומר, שהביטוי בא להדגיש שאין לחכם מסורת מדוייקת מרבותיו בעניין זה.
9.
אמנם ראה מה שכתבנו על מסכת כתובות דף נג, שם, שרבא מסתמך על ברייתא הרי שמסקנתו של רבא ברורה שהיא סופית ולא נדחית.
10.
ראה בסוגייתנו, ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קצח, בשם ה"כתב סופר", שההכרעת רבי אבא היא, שאין בכוחה של סברא עצמה להכריע נגד ההיקש של "ויצאה והיתה". דומה קצת לאמור לעיל בסעיף 9.
10.1
וראה שם, בהערה נג שיש פוסקים כמו הצד שהסתפק רבי אבא שלשדעת רבנן בקידושין כך יועילו קידושי חוץ.
מגיד משנה הלכות אישות פרק ז הלכה יג:
... ובעי ר' אבא בקידושין היאך תיבעי לר"א וכו' תיבעי לרבנן ע"כ לא קאמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל בקידושין קנין כל דהו סגי או דילמא ויצאה והיתה
לבתר דבעיא הדר פשטה בין לר"א בין לרבנן בעינן ויצאה והיתה פירוש וכשם שאינה מגורשת לדעת חכמים כך אינה מקודשת לדעתם
אמר אביי את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וקידשה וכו'
10.2
כאן הוא מגיע ל"שורש" העניין:
ומפרש רבינו את"ל דאיתא לספיקא ולבעיא דר' אבא דמפליג בין קידושין לגירושין ואף על פי שבגט אינה מגורשת אפשר שהיא מקודשת בקידושין ומתוך כך פסק רבינו ספק מקודשת וכן עיקר להחמיר בדין ערוה החמורה. ויש פוסקין ודאי מקודשת מההיא דר' יוחנן דלעיל דאמר רווחא לחבריה שבק דה"ל כאומר לה הרי את מקודשת חוץ מאותם שיקדשוך תוך שלשים יום אלמא בקידושין בקנין כל דהו סגי לן ויש פוסקין כפשטיה דר' אבא דאינה מקודשת ופסק רבינו המחוור שבכולן:
משמע מהרמב"ם שפוסק שתהיה ספק מקודשת בגלל שבעייתו של רבי אבא תקפה, ואין הכרח לקבל את מה שרבי אבא פשט את בעייתו.
11.
מסקנה: לפעמים משמע שכוונת הביטוי "הדר פשטה" היא שלא נפשט לגמרי ובאופן מוחלט אלא יוצר ספק!
12.
וכן יש לומר בסוגייתנו - בבא קמא דף עז - שגם אחרי שרבא פשט את הספק שהוא עצמו התלבט עדיין ניתן לפסוק כצד השני בספק.
12.1
ובסיום סוגייתנו מוסיפה הגמרא:
רב אחא בריה דרב איקא מתני לה בהדיא,
אמר רבא: הרי עלי עולה והפריש שור, ובא אחר וגנבו - פטר עצמו בכבש לרבנן, ובעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה.
לפי רב אחא בריה דרב איקא רבא כלל לא התלבט. לפי דברינו לעיל בסעיף 12 יש לומר, שרב אחא בא להדגיש שכלל אין ספק, ודברי רבא הם ברורים וחד משמעיים, ולא ניתן לפסוק שלא כרבא.
