|
אל ימנע טוב מבעליו / רפי זברגרבבא קמא דף פ''א
הרקע
אחרי שלמדנו במשנה בדף ע''ט על הנהגות בנושא גידולי בעל חיים, כפי שפרטנו בדף פ', הגמרא הביאה את הברייתא המספרת על עשרה "תנאים" שהתנה יהושע עם בני ישראל בכניסתם לארץ ישראל. ''תנאים'' אלו, הם בעצם גם תקנות שתיקן יהושע כדי שאנשים ינהגו אחד עם השני ''לפנים משורת הדין'', "להנעים" יותר את ישיבתם בארץ. הנושא
שואלת הגמרא כיצד אמרנו שיהושע תיקן עשר תקנות, הרי בפירוט התקנות מצאנו אחת עשרה תקנות?
עונה הגמרא: תקנה אחת הנקראת ''מהלכין בשבילי הרשות'' שלמה תקנה ולא יהושע, ומוכיחים זאת מהברייתא הבאה: הרי שכלו [הסתיימו] פירותיו מן השדה, ואינו מניח בני אדם להיכנס בתוך שדהו. מה הבריות אומרות עליו: מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו. כלומר, אדם שהסתיימו כל גידוליו בשדה, ועדיין אינו מרשה לאף אחד להיכנס לתוך שדהו. הבריות ''מרננות'' אחריו ואומרות: מה הוא נהנה מאיסור זה, איזה נזק עלולים לעשות לו עם האנשים ייכנסו לתוך שדהו? ממשיכה הברייתא ואומרת: עליו הכתוב אומר ''מהיות טוב אל תקרי רע'' – כלומר, אם אדם יכול להיות טוב, מדוע הוא אינו כן, ולכן קוראים לו ''אדם רע''. שואלת הגמרא: מניין ''לקחנו'' פסוק זה? הרי לא מצאנו בכל התנ''ך פסוק כזה? תשובה: מצאנו פסוק בספר משלי (ג', כ''ז), שכתבה שלמה, עם משמעות דומה: אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת – כלומר, אם אדם יכול לעשות טוב, אל לו למנוע מעשייה זו. שלמה המלך אפילו מרחיק לכת וקורא לאדם אשר ייהנה מעשייה זו ''בעליו'' של המעשה. כלומר, מעשה טוב שאנו יכולים לעשות לפלוני, הוא נקרא כבר ''מעשה של אותו פלוני, המהווה בעלים על המעשה''. כל כך טבעי ורצוי לעשות מעשים טובים, עד אשר מכנים את הנהנה מהם ''בעלים'' של המעשה. מהו המסר?
איזה מסר ''פשוט'' ויפה אנו לומדים מקטע זה. לא למנוע טוב מבעליו. אם אנו יכולים בקלות לתת משלנו לאחרים, כמובן אם מדובר בלי הפסדים וחסרונות, אין שום סיבה בעולם שלא לתת משלנו לאחרים. |