|
טענת ''מצווה מן המובחר'' / רפי זברגרבבא קמא דף ע"ח
הרקע
למדנו במשנה בדף ע"ד את האבחנה של רבי שמעון באדם שגנב קודשים, אם הוא חייב באחריותן [אחריות = בכל מקרה חייב להביא קרבן, גם אם הראשון נפסל – חייב להביא אחר במקומו] או אינו חייב באחריות. אם חייב – משלם תשלומי ארבעה וחמישה, אם אינו חייב באחריותן – אינו משלם ארבעה וחמשה. בדף ע''ו הסברנו לפי הגמרא שם, כי דינו של רבי שמעון מתייחס למשנה הראשונה בפרק, הדנה בדין ''הגונב מגנב – פטור מכפל''. הנושא
על דינו של רבי שמעון, מתלבט רבא במקרה שאדם התחייב ואמר: הרי עלי עולה , והפריש שור, ובא אחר וגנב. מה צריך הגנב להחזיר? מי פטר נפשיה בכבש לרבנן, או בעולת העוף לרבי אלעזר בן עזריה. האם מספיק שהגנב יביא את ''קרבן המינימום'' שהבעלים התחייב עליו [יש מחלוקת מהו ''קרבן המינימום'' לאדם שהתחייב בעולה, האם צריך להביא כבש כדעת חכמים, או מספיק להביא עולת העוף כדעתו של רבי אלעזר בן עזריה], או דילמא מצי אמר ליה: אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד? או שמא צריך להחזיר שור, כפי שהתחייב הבעלים ברצותו לקיים ''מצווה מן המובחר''. שהרי הבעלים הפריש שור, הרבה מעל המינימום לקרבן עולה, והטענה של הבעלים לגנב: אני רציתי לעשות מצווה מן המובחר, ולהקריב בהמה יקרה כמו שור – אתה גנבת לי, מבקש שתחזיר את המצב לקדמותו ותחזיר לי שור.
מספרת הגמרא שרבא פשט בעצמו את השאלה וקבע: גנב פטר עצמו, בכבש לרבנן, או בעולת העוף לרבי אלעזר. כלומר, למרות שגנב שור, אין הוא מחויב להחזיר שור, אלא את ''קרבן המינימום'', והטענה של הבעלים ''רציתי לעשות מצווה מן המובחר'' אינה מתקבלת להלכה. מהו המסר?
העובדה שאדם מבקש לעשות "יותר מן המתחייב'', כמו במקרה שלנו: להביא שור, למרות שאין הוא מחויב להביא אלא כבש או עוף, אינה מחייבת את האדם האחר, אפילו לא את הגנב אשר גנב ממנו את השור. זהו מסר מחודש ומעניין מאוד. |