סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

עשיה מתוך פחד / רפי זברגר

בבא קמא דף ע"ה 

 

הרקע

המשנה בדף הקודם דנה בין היתר בעיקרון "מודה בקנס פטור''. כזכור, לגנב - ייתכן שיהיו לו שני קנסות: א) כפל – החזרת ערך הגניבה כפול שניים, בכל גניבה ב) ארבעה וחמישה – החזרת ערך הגניבה כפול ארבע או כפול חמש, אם גנב שור או שה ולאחר מכן טבחו (שחט) או מכרו, על השה מחזיר פי ארבעה ועל השור מחזיר פי חמשה. כל התשלומים הנ''ל נקראים קנסות, ואם הגנב הודה בגניבתו טרם בואם של העדים המעידים על גניבתו אין הוא מתחייב בקנסות אלו. 
 

הנושא

הגמרא מביאה מחלוקת אמוראים (חכמי הגמרא) במקרה ש-מודה בקנס ואחר כך באו עדים .
רב (זהו שמו) אומר שבכל מקרה נפטר בגלל הודאתו המוקדמת לעדים, ושמואל סובר שחייב, כיוון שבסופו של דבר היו עדים. רב מוכיח את סברתו מכפל המילים בתורה הִמָּצֵא תִמָּצֵא ושמואל סובר כי כפל המילים בא ללמד לימוד אחר.
רב מקשה על שמואל מתוך ברייתא העוסקת במקרה שראה עדים שממשמשים ובאים, ואמר גנבתי, אבל לא טבחתי ומכרתי, וקובעת את הדין: אינו משלם אלא קרן. אומר רב, כי זהו כמו פסקו שלו, הפוטר את הגנב כאשר הודה, למרות שיגיעו או טו טו עדים אשר יעידו על גניבתו.
שמואל מנסה להסביר את הברייתא, שמדובר במקרה והעדים בסופו של דבר ''התחרטו'' , ולא באו להעיד, כך שלא מדובר במקרה של ''מודה בקנס ואחר כך באו עדים''. רב דוחה העמדה זו מתוך המשכה של הברייתא המביאה דעה החולקת על תנא קמא (דעה המובאת במשנה ללא זהות, מכונה ''דעת תנא קמא'' [תנא ראשון]): רבי אלעזר ברבי (בן של רבי) שמעון אומר: יבואו עדים ויעידו. משמעות דעתו של רבי אלעזר: אם העדים יבואו ויעידו אחרי הודאתו של הגנב, נחייב את הגנב בקנסות, בגלל שבכל אופן יש עדים המעידים על הגניבה, למרות שעדותם באה לאחר הודעתו של הגנב. מסיק מכך רב, כי תנא קמא החולק על רבי אלעזר סובר, כי כאשר יבואו העדים ויעידו, הגנב עדיין נפטר מקנס, עקב הודאתו.
עד כאן ראינו בעצם שתי דעות תנאים: תנא קמא ורבי אלעזר אשר לכאורה חולקים בדיוק במחלוקתם של רב ושמואל, וזו באמת תשובתו של שמואל לרב. אני, אומר שמואל, סובר כמו רבי אלעזר.
מסכמת הגמרא בסיכום ביניים: לשמואל בוודאי ישנה מחלוקת תנאים, ושמואל כאמור סובר כמו רבי אלעזר ולא כמו תנא קמא. שואלת הגמרא: האם גם לדעתו של רב ישנה מחלוקת תנא קמא ורבי אלעזר? בלשון הגמרא: מי לימא תנאי היא?
על כך עונה הגמרא "תשובה פסיכולוגית" מעניינת: ייתכן שגם רבי אלעזר יסבור באופן עקרוני כמו רב במקרה שהודה ואחר כך באו עדים, ויפטור את הגנב מקנסות. אלא, מסבירה הגמרא, הברייתא עוסקת במקרה מאוד מוגדר, שהגנב רואה את העדים קרבים ובאים להעיד על הגניבה, ומתוך ביעתותא דעדים (פחד מן העדים) מודה הגנב – במקרה כזה אומר רב, סובר רבי אלעזר כי לא נקבל את הודאתו, אשר כל כולה באה מתוך פחד העדים. אך אם יש ''הודאה רגילה'' אשר באה מתוך רצון הגנב להודות על מעשהו, במקרה כזה אומר רב, גם רבי אלעזר יודה, שלמרות שהגיעו עדים אחר כך, עדיין הגנב פטור מכל דיני הקנסות.
 

מהו המסר?

מהו המסר למדנו מתוך העמדה של רב בדעתו של רבי אלעזר, עד כמה יכול הפחד לגרום לאדם לפעול פעולות מהירות, או במקרים קיצוניים יכול אף לשָתֶק את האדם ולמנוע ממנו כל עשייה. הפחד משפיע מאוד על האדם. כל אדם "פוחד לפחד". אין זה נעים לפחד ממשהו, לפחד מאירוע מסוים העתיד להתרחש, לפחד מאדם מסוים המאיים עליו, וכן הלאה.
תחושות אלו אמורות ללוות את המחנכים השונים, הורים, מורים ומדריכים. יש להשתדל מאוד לא לגרום לילד/לחניך לפחד. לא לצעוק עליו, שכן, צעקות עלולות להרים את ''סף הפחד'' מהמשך התגובה [שלא נדבר על כך, שהצעקה מעליבה ופוגעת]. לא לגרום לילד לפחד מכל מיני מצבים מסוימים, אלא לשאוף כל הזמן ''להורדת המתח''.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר