|
בואי כלה / רפי זברגרבבא קמא דף ל"ב
הרקע
המשנה האחרונה בדף עוסקת בשני מקרים בהם אנשים ''נתקלו'' זה בזה, והזיקו אחד את השני: הנושא
לאחר דין ודברים, הגמרא ''מתקנת'' את לשון המשנה לנוסח קצת שונה: אחד רץ ואחד מהלך – פטור (הרץ), במה דברים אמורים – בערב שבת בין השמשות (יוסבר בהמשך), אבל בחול (ביום חול) אחד רץ ואחד מהלך – חייב (הרץ), שניהם רצים אפילו בחול – פטורים. העקרונות הנלמדים מנוסח המשנה המתוקן הם :
1. אין לרוץ ברשות הרבים, ואדם אשר רץ ותוך כדי הזיק לאדם אחר – חייב לשלם את הנזק. 2. יש ''פטור'' לאדם אשר רץ בערב שבת בין השמשות, על פי ''עיקרון רבי חנינא'', שהיה אומר: בואו ונצא לקראת מלכתא (המלכה), ויש אומרים: בואו ונצא לקראת שבת מלכתא (שבת המלכה). רבי חנינא מלמד אותנו כי יש למהר ולהזדרז לקבל את השבת, לכן – אדם אשר רץ בשעות אלו, כדי לקבל את השבת, וגורם נזק בריצתו – אינו חייב לשלם את הנזק שהרי ''רץ ברשות''. 3. אם שנים רצו ביום חול ''שלא ברשות'' והזיקו אחד את השני – פטורים. מכיוון ששניהם נהגו שלא כדין, ושניהם רצו במקום שאסור לרוץ בו, לכן הם ''מתקזזים'' בין הנזקים שלהם ואף אחד אינו משלם לשני. מהו המסר?
איזה יופי מובע ב''עיקרון רבי חנינא''. איזה התרוממות רוח ישנה בשעות האלו של ''טרום כניסת השבת''. אנו מכנים את השבת ''מלכה'' וקוראים ומצפים ומחכים לבואה של המלכה. כל כך עסוקים אנו בהכנות שונות, וב''סידורים אחרונים'' לקראת המנוחה השלמה והמלאה של השבת. עיקרון זה מלמד אותנו כלל חשוב בחיים: ההכנות לקראת ''דברים טובים ויפים'' שאנו עושים, חשובות לא פחות מה''דברים הטובים'' בעצמם. ההתרגשות הגדולה לקראת, הפעולות האחרונות לקראת ''הדבר הגדול'' הם עצמם מהוות חוויה מרגשת ומרוממת. נאחל לכולנו לחוות ''דברים טובים'' ולהתרגש גם מההכנות אליהם. למרות שאנחנו ''לא קשורים לנושא'' – חובה מוסרית ודתית לומר להם את הסכנות האורבות, על מנת למנוע מהם את הנזק העתידי. |