|
אזהרה לחבר / רפי זברגרבבא קמא דף ל"א
הרקע
המשנה הראשונה בדף, עוסקת ב''תאונות שרשרת'' ברשות הרבים: שני קדרים שהיו מהלכים זה אחר זה, ונתקל הראשון ונפל, ונתקל השני בראשון – הראשון חייב בנזקי השני. הגמרא תסביר בהמשך, באיזה מקרה מדובר שאנו מחייבים את הראשון גם בנזקיו של השני. הנושא
רבי יוחנן מסביר ומרחיב: המשנה בוודאי עוסקת לפי שיטת רבי מאיר הקובע ''נתקל פושע'', כלומר אדם שנתקל בלכתו ברשות הרבים, הרי הוא פושע, כיוון שהיה צריך לשים לב היכן הוא הולך, ומשלא שם ליבו ונתקל, הרי הוא פושע וחייב גם בגרימת נזקים לשני אשר נתקל בו. אך מוסיף רבי יוחנן: ניתן להסביר את המשנה גם לשיטה של חכמים החולקת על רבי מאיר וקובעת כי ''נתקל אנוס הוא'' ולכן צריך להיות פטור בגרימת נזקים הנגרמים מנפילתו. כאן, במקרה של המשנה, אומר רבי יוחנן – מדובר במקרה שהנופל הראשון היה יכול לעמוד אחרי נפילתו, ובכך למנוע את נפילת האדם השני, אך הוא התמהמה ולא קם – בגלל זה מחייבים את הראשון בנזקי השני. רב נחמן בן יצחק מוסיף, מרחיב ואומר: אפילו אם נאמר שהמשנה מדברת במקרה שלא היה לו זמן ואפשרות לעמוד, כפי שרבי יוחנן תיאר קודם לכן, אלא, היה לו להזהיר ולא הזהיר. כלומר, אדם הראשון הנופל, חייב לשים לב מיד שיש מישהו מאחוריו, לצעוק אליו שייזהר ולא יפול עליו. ומשלא עשה זאת – מחייבים אותו גם בנזקיו של הראשון. הגמרא מסבירה בהמשך, מדוע חולק רבי יוחנן על רב נחמן.
מהו המסר?
אנו לומדים מתוך ''הלכות רבי יוחנן ורב נחמן'' כי יש ''לפתוח עיניים'' ולשים לב לסובבים אותנו. אם אנחנו יכולים להזהיר את האנשים הנמצאים לידינו, כדי ''שלא יעשו מעשה שלא ייעשה'', הרי מוטלת עלינו חובה זו. |