|
עשיית דין לעצמו / רפי זברגרבבא קמא דף כ"ז
הרקע
מה הדין לאדם המכה את חברו, ובכך מביישו ומבזהו בפני כל הסובבים? על כך אומרת הגמרא: לרכובה – שלוש, הנושא
ישנה מחלוקת בין חכמי הגמרא: רב יהודה אמר: לא עביד אינש דינא לנפשיה, רב נחמן אמר: עביד איניש דינא לנפשיה. משמעות הביטוי: עביד איניש דינא לנפשיה – אדם עושה דין לעצמו. במקום ללכת לבית דין, לקבוע דיון, לכתוב ''כתב תביעה'' ולייצג את עצמו מול הדיינים בבית דין [או על ידי עורך דינו], הרי שהאדם מחליט ''לסגור את העניינים לבד''. הולך ''ויורד לשדה חברו'' ו''מטפל'' במזיק בעצמו, כך שיפסיק להזיקו. חולקים רב יהודה ורב נחמן. רב יהודה אוסר לאדם לעשות זאת, ולעומתו, רב נחמן מתיר.
הגמרא מרחיבה ומסבירה: במקום שיש הפסד ממון, אם ילך לבית דין ''בנוהל הרגיל'', כמו למשל בדוגמא אשר הובאה לעיל בגמרא, המתארת שני שותפים אשר חילקו ביניהם את חלוקת המים מתוך הבור המשותף, כך שכל אחד דולה מים מהבור ביום אחר. ביום אחד, הגיע תורו של אחד, ובא השני והחל דולה מים שלא בתורו, וחשש הראשון כי לא יישארו מים בבור עבורו באותו יום. במקרים של הפסד, כולם מסכימים כי מותר לעשות דין לעצמו, על מנת לעצור את ההפסד העתידי, וכל מחלוקתם אינה אלא במקרה ואין הפסד. בהמשך מקשה הגמרא על שיטת רבי יהודה מדברי חכם הנקרא בן בג בג האומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב, אלא ''שבור את שיניו'' ואמור לו: שלי אני נוטל. בן בג בג אוסר להיכנס לחצר חבירו בגניבה ובסתר, שלא ייראה כמו גנב, אלא תובע ''לרדת בחוזקה" ולתבוע את המגיע מהחבר. שיטה זו מקשה על רבי יהודה האוסר על האדם לבצע דין עצמי. מהו המסר?
שיטת בן בג בג נפסקה להלכה ברמב''ם (פרק ב' מהלכות חובל ומזיק, הלכה י''ב) וקובעת כי מותר לאדם לעשות דין לעצמו, ומוסיף שם הרמב''ם, אף כאשר אין הפסד ממון לאדם. בכל אופן מסייג זאת הרמב''ם: ובלבד שיכול לברר דבריו בדין. כלומר: אין יכולת לאדם ''להשתולל'' ולעשות דין לעצמו, ללא מגבלה וללא בסיס איתן של ראיות. חייב אדם להיזהר מאוד בעת ''עשיית דין עצמי'' ולהיות ''כן עם עצמו'' ולעשות זאת אך ורק אם יש לו תשתית ראייתית מספיקה |