|
סור מרע / רפי זברגרבבא קמא דף ע"ב
הרקע
המשנה בדף שלנו מביאה מספר הלכות, בקשר ל"הזמת" עדים אשר העידו על גניבה ותוצאותיה. נזכיר כי הזמת עדים נעשית באופן הבא: העדים מעידים כי העדים הראשונים היו אתם, באותה שעה של העדות הראשונה, במקום אחר לגמרי, כך שלא היו יכולים להעיד את עדותם. התורה מאמינה לעדים השניים וקובעת כי העדים הראשונים זוממים ושקרנים. הנושא
להלן הדינים השונים במשנה:
1. גנב וטבח על פי שניים, וטבח ומכר על פיהן [של אותם עדים], ונמצאו זוממים – משלמים הכול [ארבעה וחמשה] 2. גנב על פי שניים, וטבח על פי שניים אחרים, אלו ואלו נמצאו זוממין – הראשונים משלמים תשלומי כפל, והאחרונים תשלומי שניים או שלושה [רצו לחייב ארבעה או חמישה, מכיוון שהעדים הראשונים משלמים כפל, יש להוריד אותו מתשלום העדים השניים] 3. אם רק העדים האחרונים זוממים [ואז העדים הראשונים חוזרים להיות עדים כשרים] – הגנב משלם כפל, והעדים האחרונים משלמים שנים או שלושה [כנ''ל] 4. אחד מן העדים האחרונים זומם – בטלה עדות שנייה, ולכן הגנב משלם כפל, והעדים השניים לא משלמים, כי רק אחד מהם הפך להיות עד זומם, ועדים לא משלמים, ''עד שיזומו כולם'' 5. אחד מן העדים הראשונים זוממים – בטלה כל העדות, שאם אין גניבה [עד אחד שנשאר כשר, לא יכול להעיד לבדו] – אין גם טביחה ומכירה. מהו המסר?
המקרה האחרון מלמדנו, כי ''יש סדר בדברים''. העדות השנייה נשענת ונתמכת על העדות הראשונה. עדות ראשונה ''פתחה את הזירה'' ובעצם הפלילה את הגנב. לאחר מכן, באה כת שנייה של עדים והעידו כי הגנב טבח או מכר. אם נקעקע את המדרגה הראשונה של העדים הראשוניים, הרי שאין שום משמעות לעדות השניה. |