|
"חיבור שלם'' / רפי זברגרבבא קמא דף ע'
הרקע
למדנו במשנה בדף שלנו, כי אם ישנה כת עדים אחת אשר העידה על פלוני שגנב. ולאחר מכן, באה כת נוספת של עדים ומעידה כי הגנב מכר או טבח שור או שה, חייבים לשלם ארבעה וחמשה. הנושא
אביי חולק וסובר כי ניתן להעמיד את המשנה גם כרבי עקיבא. מוכיח זאת אביי, ממקרה שבאו עדים והעידו על קידושי אשה, ולאחריהם באו עדים אחרים והעידו כי אדם אחר בעל אותה. מכיוון שהיא אשת איש הרי בעילה זו אסורה. במקרה זה ברור לכולם, כי רבי עקיבא מודה למרות שעדי הקידושין "לא צריכים את עדי הבעילה'', אך מכיוון שעדי הבעילה ''צריכים את עדי הקידושין'' (שבלי עדות על הקידושין אין משמעות לעדות הבעילה, מכיוון שאין איסור לאשה פנויה להיבעל). מכאן מסיקה הגמרא גם למשנה שלנו: אף על גב שעדי טביחה צריכים לעדי גניבה, אך מכיוון שעדי גניבה לא צריכים לעדי טביחה – עדיין קוראים לעדות זו ''דבר''.
מהו המסר?
מתוך הלימוד שלמדנו היום ננסה להסיק את המסקנה הבאה: אם יש שני חברים, כאשר אחד ''צריך'' את השני, והשני ''לא צריך'' את הראשון – עדיין קוראים לחברות זו ''דבר שלם''. אמנם חברות אמיתית היא דו סטרית, כאשר כל אחד ''תורם'' לשני, אך גם אם האחד לא כל כך צריך לשני, עדיין ניתן להגדיר חברות זו ''איתנה וטובה''. במילים אחרות: אם א' עוזר ל-ב' לא בהכרח חייב להיות שגם ב' יעזור ל-א'. ואמנם, יש חברויות כאלו, אשר האחד יותר דומיננטי, יותר מורגש ויותר נותן ומעניק לשני, למרות שהשני לא מחזיר לו, לפעמים כי הוא אינו יכול, אך לא רק. |