הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

קושיה מאמורא על אמורא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא סח ע"ב

א"ל: הכא במאי עסקינן - כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב.
ומי קדוש?
והאמר ר' יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהן אינן יכולין להקדיש, זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו! 

1.

של"ה - כללי התלמוד (ה) כלל אמוראים

קמו. ולפעמים מקשינן מאמורא לאמורא משום דהלכתא כוותיה. בפרק קמא דיום טוב (ביצה דף ט א) מקשינן מימרא דרב לרב חנין.
ופירש רש"י (שם ד"ה והאמר) דאף על גב דרב אמורא הוא מקשינן מיניה, מפני שרבן של בני הגולה היה בדורו חוץ משמואל, עכ"ל.

ולפעמים מקשינן מאמורא לאמורא היכא דקים לן הלכה כמותו (כריתות ח"ה ש"ג ט'),
כי הא דקאמר (בבא קמא דף סח ב; שם בבא קמא דף סט א. ועוד) והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים וכו', ורבים כמוהו.

והרמב"ן בחדושי מסכת בבא בתרא דף ב ב ד"ה אלמא) כתב דאקשינן נמי משמואל דרב גובריה. וכן מרב כהנא מקשינן משום דגברא רבה הוא, כמו שמצינו במעשה דרבי יוחנן (בבא קמא דף קיז א) דהיה חריף טפי.

הוא מסביר שבשני מקרים מקשים מאמורא על אמורא:

א.
מקשים מאמורא על אמורא כשעורך הגמרא ידע/קבע שהלכה כאותו אמורא שממנו מקשים.

ב.
מקשים מאמורא [על אמורא אחר] שנחשב "גדול" - גברא רבה - והוא מתייחס לאמוראים הבאים:
רב
רבי יוחנן
שמואל
רב כהנא

2.
אולם, ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קב שמביא בשם תוס' רבינו פרץ, שמובא בדף הבא בגמרא "סתם משנה" כרבי יוחנן, לכן ניתן להקשות ממנו על ריש לקיש [וכאילו מקשים ממשנה על ריש לקיש].

2.1
נראה לי שניתן להסיק מדבריו שסוגייתנו נערכה אחרי עריכת הסוגיה הבאה בגמרא.