|
דבר שאינו מסוים / רפי זברגרבבא קמא דף ס"ג
הרקע
הדף שלנו עוסק כולו בלימוד מקור ההלכות שנשנו במשנה הפותחת את הפרק [מרובה]. הדינים שלמדנו במשנה עסקו בקנס הכפל על כל גניבה, וקנס ארבעה וחמישה על הגונב שור או שה ולאחר הגניבה טבחו [שחטו] את השור או השה או שמכרוהו. הנושא
בדף שלנו, אנו ''חוזרים בנו'' מהלימוד הנ''ל, וקובעים כי הלימוד הוא ריבויא. כלומר, אנו לא לומדים כעין הפרט שלמדנו בדף הקודם, אלא מרבים את כל המקרים.
מיד שואלת הגמרא את השאלה המתבקשת: אם מרבים את כל המקרים, מדוע התורה צריכה לפרט את הפרטים ["שור, חמור, שה, שלמה"]? עונה הגמרא, שכל פרט בא למעט מקרה מסוים, ולומר שבמקרים הללו אין דיני גנב: חד למעוטי קרקע, חד למעוטי עבדים, חד שטרות וחד למעוטי דבר שאינו מסוים. ארבעת הפרטים באים למעט ארבעה מקרים המפורטים [קרקע, עבדים, שטרות ודבר שאינו מסוים] שבהם אין דין כפל ואין דין ארבעה וחמישה. מהו דבר שאינו מסוים? רש''י על המקום אומר: שאין לבעלים סימן בו, שפטור מכפל. ראשונים [חכמים בתקופתו של רש''י] תמהים על פירושו, ושואלים ''מה עניין חוסר סימנים בהקשר של תשלומי כפל ודין ארבעה וחמישה? אחד ההסברים של תוספות על המקום: תביעה שאינה מוגדרת דיו. כלומר, לא ברורה בדיוק מה התביעה, למשל מביא תוספות, טענה של ''בית מלא מסרתי לך'', ולא ברור מה הכיל הבית, ואלו חפצי ערך הוא מכיל וכדו'. לפי הסבר זה ברור מדוע לא משלם כפל, מכיוון שלא ידוע מהו הקרן, כדי להכפילו בשניים... מהו המסר?
הסבר המובא לעיל של התוספות מלמד אותנו להיות מוגדרים ומובנים. יש אנשים שקשה להבין מה הם אומרים. יש גם הורים המתקשים להעביר את המסרים אותם מבקשים ללמד ולחנך לאורם את ילדיהם. אם המסר לא ברור, אין אפשרות גם לקנוס אחר כך, כאשר לא מבצעים את המטלות [שאינן מוגדרות דיו]. מצב יותר גרוע, כאשר מועברים מסרים כפולים, או אז, הילדים בכלל מבולבלים ואינם יודעים מהו הכיוון הרצוי ללכת בו. |