עֶרְוַת דָּבָר, שָׂנֵא שַׁלַּח
גיטין צ ע"ב
"(מלאכי ב, טז) כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח - רב יהודה אומר: אם שנאתה שלח, רבי יוחנן אומר: שנאוי המשלח. ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני; דאמר רבי אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: (מלאכי ב, יג-יד) וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ".
וכך סיכמו הרמב"ם (הלכות גירושין י, כא) והשו"ע (אה"ע קיט, ג) "לא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר שנאמר (דברים כד, א) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה, אבל שנייה אם שְׂנָאָהּ ישלחנה".
טיב ההבדל שבין הגירושין הראשונים לבין השניים, שהראשונים תלויים בערוה, והשניים בשנאה – מקורו בגלות המזבח עצמו המוריד דמעות.
שכך אמרו במסכת יומא דף ט ע"ב:
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו... גלוי עריות, דכתיב (ישעיהו ג, טז) וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה. יען כי גבהו בנות ציון - שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה, ותלכנה נטויות גרון - שהיו מהלכות בקומה זקופה, ומשקרות עינים - דהוו מליין כוחלא עיניהן, הלוך וטפוף תלכנה - שהיו מהלכות עקב בצד גודל, וברגליהן תעכסנה - אמר רבי יצחק: שהיו מביאות מור ואפרסמון ומניחות במנעליהן, וכשמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות ומתיזות עליהן, ומכניסין בהן יצר הרע כארס בכעוס... אבל מקדש שני... מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם".
