סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

מפני ששנה בחטא / רפי זברגר

בבא קמא דף ס"ז

 

הרקע

למדנו במשנה הראשונה בפרק, בדף ס''ב, את הדין של הגונב מגנב פטור מתשלום כפל או ארבעה וחמישה. שם הסברנו דין זה, ואת חידושו.
 

הנושא

רב [זהו שמו] מסייג את הדין, ואומר: לא שנו אלא לפני יאוש, אבל לאחר יאוש – קנאו גנב ראשון, וגנב שני משלם תשלומי כפל לגנב הראשון. דין זה מסתמך על הנלמד בדף הקודם, שם למדנו כי כאשר מתבצעים שינויים בגוף החפץ, או שמו משתנה, או לפי דעה אחת בעל החפץ התייאש – בכל המקרים הללו, הגנב כביכול ''קנה'' את החפץ, והופך להיות ''בעלים'' שלו, ולכן בעצם הוא לא חייב לשלם תשלומי כפל או ארבעה וחמישה לבעלים.
על פי עיקרון זה, נוכל גם להבין את הדין ''שלנו''. אם אחד השינויים הנ''ל קרו בפועל, כגון: הבעלים התייאשו, ואז אמרנו כי הגנב פטור מתשלומי כפל או ארבעה וחמישה, דין זה משנה גם את הדין של הגונב מגנב. שהרי בעצם ''קנייתו'' של החפץ ע''י הגנב הראשון, הוא הופך להיות ''בעלים'' של החפץ והגנב השני כבר אינו מתייחס לבעלים הראשונים, ולכן בעצם הפכנו למקרה של גנב "חדש" המתחייב בתשלומי כפל או ארבעה וחמישה, לגנב הראשון.
רב ששת שמע את הדין שנאמר בשמו של רב, והביע פליאה על הדברים. אמר, כי רב אמרו כנראה במצב של "חוסר ערנות''. בלשון הגמרא: כי ניים ושכיב, רב אמר לה שמעתא [כאשר רב נמנם אמר שמועה זו...]
טענתו של רב ששת מתחלקת למספר שלבים, ננסה לתארם אחד לאחד:
1. תשלומי ארבעה וחמשה כידוע, משולמים אם הגנב טבח [שחט] או מכר את השור או השה [רק על שני הדברים הללו משלמים קנס של ארבעה וחמישה]. מסביר רב ששת דין זה: מפני שנשתרש בחטא. כלומר, הוא ''התחזק'' בחטא. פעם ראשונה בעצם הגניבה, ופעם שנייה בכך שמכר או שחט אותו.
2. מתי אדם "משתרש בחטא"?
a. אם נאמר שמדובר לפני יאוש הבעלים, אין משמעות להשתרשות החטא, שהרי מעשיו "לא הועילו'', שהרי אם הבעלים לא התייאש, הגנב אינו מורשה למכור את החפץ.
b. אלא יש לומר, כי מדובר לאחר יאוש של הבעלים. ואז החפץ עבר לרשותו של הגנב, ולכן במקרה כזה, אם מכר או טבח, משלם ארבעה וחמשה.
3. לכן, שואל רב ששת על דינו של רב: אם מדובר בגונב מן הגנב, לאחר יאוש של הבעלים הראשון, ולאחר יאוש של הגנב הראשון, מדוע הגנב השני צריך לשלם כפל או ארבעה וחמשה, הרי גם אצלו צריכים לומר כי הגנב הראשון התייאש, והחפץ הפך להיות ברשותו של הגנב השני, ואין שום סיבה שייענש על מכירה וטביחה של בהמה שלו?
רבא מתרץ את קושייתו של רב ששת, וטוען כי הנחת היסוד איננה נכונה. באמת, מדובר שגנב מתחייב בתשלום כפל או ארבעה וחמישה, לפני ייאוש של הבעלים, ומדוע בכל אופן הגנב חייב? מפני ששנה בחטא. כלומר, לא רק שהגנב אכן גנב את החפץ, אלא גם המשיך ''לחטוא'' ומכר או טבח את הבהמה. לכן קנסו אותו ומשלם קנס יותר גדול.
 

מהו המסר?

אדם החוזר ושונה שוב ושוב על חטאו – חייב ''לשלם על כך''. עונשו גדל ולכן משלם פי ארבעה או פי חמשה במקום פי שניים בלבד. אנו לומדים מכך, כי יש להתייחס בחומרה כלפי אדם ''חצוף'' החוזר וחוטא כל פעם מחדש.
כך גם צריך להתייחס כלפי ילד החוזר שוב ושוב על מעשים לא תקינים. מצד אחד יש ''להבין'' ו''להכיל'' אותו ואת "שגעונותיו'', אך בד בבד יש להראות לו, כי מעשיו אינם עוברים לסדר היום, אין אנו מקבלים בשוויון נפש התנהגות כזו, ויש להעביר לו מסר זה בכל דרך אפשרית.


תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר