גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף כ"ב, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא קמא
דף ס ע"ב

שייכות "אשו משום חציו" להצתת האש בציון

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא, מר אמר ליה לימא מר שמעתתא, ומר אמר ליה לימא מר אגדתא, פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר וכו', אמר להן אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו, "כי תצא אש ומצאה קוצים", תצא מעצמה ("כי תצא מעצמה - אנחנו גרמנו לו שקלקלנו והבטיח הקב"ה לשלם כאילו הוא הבעירה". רש"י), "שלם ישלם המבעיר את הבערה", אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון, שנאמר (איכה ד, יא) "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה", ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר (זכרי' ב, ט) "ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה", שמעתתא, פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו, לומר לך אשו משום חציו (ס ע"ב).

בביאור שייכות שתי המימרות - אגדתא ושמעתתא - אהדדי, כתב רבינו החתם סופר זצ"ל ב'תורת משה' (פר' משפטים ד"ה כי תצא אש. וכ"ה בקיצור בדרשות לז' אב שנת תקפז): "ויש לומר דשני מימרות שייכים אהדדי, דידוע דבית המקדש נחרב בעוונינו, ולא ה' פעל כל זאת אבל אנחנו חטאנו על ידי היצר הרע, ואיתא בגמרא ברכות דף ל"ב ע"א 'אמר רבי חמא בר חנינא אלמלא שלש מקראות אלו נתמוטטו רגליהן של שונאי ישראל וכו' ואחד מהם ואשר הרעותי', וברש"י: 'אני גרמתי להם שבראתי יצר הרע', והנה הקב"ה אמר בראתי יצר הרע בראתי תבלין כנגדו, התורה (עי' קידושין ל:), דלימוד התורה לשמה מבטל היצר הרע... אמנם אפילו הכי אע"ג שקבלו התורה נשאר בישראל ניצוצי יצה"ר הנצרכים לקיום המין והעולם... וכדאיתא ביומא דף ע' ע"ב שהנביא אמר להן אי בטל יצה"ר אחרוב עלמא חבשוה גבייהו תלתא יומא ובעו ביעא בת יומא ולא אשתכח, ועל ידי מקצת שאור זה נחמצו בני ישראל ולא עמדו על נפשותם וחטאו בעגל, ועבירה גוררת עבירה וחטאו עוד פעם אחר פעם על ידי שאור שבעיסה, וגרמו על ידי חטאתם שנחרב ביהמ"ק, והכל על ידי ניצוצי אש היצה"ר. והנה אי אש משום חציו אם כן כאלו הקב"ה עשה הכל על ידי שהשאיר בנו ניצוצי יצה"ר, ועליו כביכול לשלם ולבנות בית המקדש שהחריב הקב"ה. וזה ההמשך של המאמרים הנ"ל לאחר שדרש: 'אני שהצתי אש בציון אני עתיד לבנותה', דרש וסמך ליה 'אש משום חציו', וממילא כיון שהקב"ה גרם לנו שנחרב בהמ"ק עליו כביכול לשלם ולבנותה במהרה בימינו, אמן".

בספר 'ים התלמוד' (עמ"ס ב"ק שם) כתב בזה: "והנראה בזה דהנה מבואר במדרש רבה בקינות, שאמר הקב"ה כל זמן שאני בתוכה לא יוכלו האויבים לנגוע בו, אסלק שכינתי מתוכם ויבואו האויבים ויבעירו אותה, מיד עשה כן ובאו האויבים והחריבו את המקדש [ראה איכ"ר (הקדמה כד): "בשעה שבקש הקב"ה להחריב את ביהמ"ק אמר כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעין בו, אלא אכביש את עיני ממנו ואשבע שלא אזקק לו עד עת קץ, ויבואו האויבים ויחריבו אותו"], הרי מבואר דשניהם אמת, דבאמת הקב"ה עצמו לא הצית את האש בציון, רק דהקב"ה גורם לזה, שבמה שסילק שכינתו מתוכה החריבו האויבים המקדש. והנה למ"ד אשו משום חציו, והיינו, דאם אשו גרם שהלך והדליק ביתו של חברו הוה כאילו הוא עצמו זרק את האש ושרפו, וא"כ אף דהקב"ה בעצמו לא הצית את האש בציון, מ"מ כיון שבגרמתו נעשה האש הזאת ושרף ביהמ"ק הוה כאילו הוא עצמו שורפו. וזהו ביאור המאמר הלזה: 'כי תצא אש' - 'תצא מעצמה', היינו, שמעצמו נדלק המקדש, 'שלם ישלם המבעיר את הבערה', 'אמר הקב"ה עלי לשלם הבערה שבערתי, שנאמר 'ויצת אש בציון'', ואף שבאמת האש מעצמו הלך, מכל מקום נחשב כאילו אני הצתי אותו, כיון שבגרמתי היתה זאת להם, ולכן עלי לשלם את הבערה, ולזה אסיק ליה הך שמעתתא ד'פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו', והיינו, דלכך נחשב הדבר כאילו הקב"ה הצית האש מפני שאשו משום חציו, וחציו דידיה הוא כיון שבגרמתו נעשתה זאת, ושפיר שייך המימרות הללו להדדי".

בספר 'אמרי שפר' להג"ר יהודא שמואל פרימו זצ"ל (נדפס בקושטא תק"ה דרוש לפר' יתרו יט, א) איתא בזה פלפול נאה, כי הנה בפסוק נאמר: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה', ההצתה היתה בציון ובבית המקדש הנגלה, ומלבד כן נאכל גם יסודות בית המקדש, ולעומת כן בבנייתה נאמר: "ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה", נכפל הענין, כי מה שנאמר 'אהיה לה חומת אש סביב' מוסב על בית המקדש הנגלה, 'ולכבוד אהיה בתוכה' מוסב על יסודות ביהמ"ק המכוסים. והנה מה שישלם הקב"ה ויבנה גם יסודות ביהמ"ק מן הראוי היה להפטר מדין טמון באש, כי 'טמון באש פטור', אכן, דין של טמון באש תלוי בסוגיית אשו משום חציו או ממונו, כי למ"ד 'אשו משום חציו' חייבים על טמון באש, ואילו למ"ד 'משום ממונו' ישנו הדין של טמון באש פטור. ומעתה מובן שפיר שייכות המימרות אהדדי, כי מכח הכרעת הדין ש'אשו משום חציו' שפיר ישנו חיוב גם תשלומים על יסודות ביהמ"ק, והגם שהם טמונים ומכוסים, ואין בזה פטור משום 'טמון באש', אכן, בהמשך דבריו כתב, כי כלפי הקב"ה לא שייך דין טמון באש, כי הכל גלוי לפניו ית', ולא שייך אצלו כביכול דין טמון באש, ולכו"ע יש ביסודות ביהמ"ק חיוב מדין אש, ויעו"ש.

ויהא רעווא שיקיים הקב"ה המצוה הזאת, וכפי שמקיים כביכול שאר כל תרי"ג מצוות שבתורה (ראה 'דרך פיקודיך' מצוה נו לדון נזקי אש חלק המחשבה אות ב) במהרה בימינו אמן.