הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

היחס בין ברייתא למשנה

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא נד ע"א-ע"ב

 

נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן - חייב;
בן או בת, עבד או אמה - פטור.
... אלא אמר רבא: שור והוא חרש,
שור והוא שוטה,
שור והוא קטן דוקא,
אבל שור והוא פקח - פטור,
מאי טעמא?
דבעי ליה עיוני ומיזל.
תניא נמי הכי: נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה - חייב, פקח ומהלך ביום - פטור.

 

1.
במשנה:

נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן - חייב.

דיון בגמרא אם ניתן להסיק "פקח - פטור" [לפי המסקנה - כן].

2.
ברייתא 1:

והתניא: נפל לתוכו שור בן דעת - פטור!

שור פקח שנפל לבור - בעל הבור פטור.

3.
ברייתא 2:

תניא נמי הכי: נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה - חייב,

עד כאן הרחבה למשנה.

3.1
תוספת בברייתא.

פקח ומהלך ביום - פטור.

4.
נראה לי שניתן להציג את סדר הברייתות באופן "הפוך":

5.
המשנה:

נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן - חייב.

6.
קודם ברייתא 2:

תניא נמי הכי: נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן וסומא ומהלך בלילה - חייב,

הרישא מהווה העתק של משנתנו. יכול להיות שהברייתא העתיקה את משנתנו והרחיבה אותה.

6.1
ההרחבה מ"וסומא ומהלך בלילה" - מדובר על "בן דעת" אבל דווקא אם היה במצב מיוחד - בעל הבור חייב.

7.
ברייתא 1:

והתניא: נפל לתוכו שור בן דעת - פטור!

מסקנה - דיוק - מתוך המשנה ומתוך הברייתא 2, שאם לא נכלל בברייתא - יהיה פטור, כלומר אם היה השור בן דעת הרי שבעל הבור פטור.

8.
לכאורה ברייתא 1 - לעיל בסעיף 7 - מיותרת, שהרי ניתנת להיסק מהמשנה ומברייתא 2.

9.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יב הלכה טז:

ואם הוזק בו האדם או הבהמה הפקחת חייב נזק שלם כמו שביארנו.

לפי הרמב"ם מדובר במשנה ובברייתות לעיל רק על מיתת השור ולא על נזקי השור.

10.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תי סעיף יט:

הרמ"א:

הגה: {לג} ויש אומרים דבהמה פקחת פטור אפילו מנזקין אם נפל שם ביום (טור סכ"ב והמגיד פרק י"ב דנזקי ממון).

במשנה מדובר גם על נזקי השור. 

ויש לומר שהוא מדייק מברייתא 1 שנראית מיותרת - ראה לעיל בסעיף 8.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)