שה דאבידה לדברי הכל קשיא
בבא קמא נד ע"א
"ולרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים, בשלמא שור ממעט ביה אדם, אלא חמור מאי ממעט ביה? אלא אמר רבא: חמור דבור לרבי יהודה, ושה דאבידה לדברי הכל - קשיא".
כשהגמרא דוחה ב"תיובתא" – התשובה ניצחת. אך כשהדחיה היא ב"קשיא" קיים תירוץ כלשהו אלא שאינו מניח דיו. הניחא חמור דבור לרבי יהודה, כתביה רחמנא עבור דרשת רבנן. אלא שה דאבידה – לדברי הכל קשיא! ואמאי כתביה רחמנא?
אלא שאמרו בפתיחתות לאיכה רבה כד שבשעה שחרב בית המקדש אמר משה לפני הקב"ה: "רבונו של עולם! כתבת בתורתך (ויקרא כב, כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה ואתה שותק"?!
ואף שה דאבידה – אין שה אלא: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל (ירמיהו נ, יז). ולא נזכר אלא כדי לזעוק ולומר: רבונו של עולם! כתבת בתורתך (דברים כב, א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם! אף אני – תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ! (תהלים קיט, קעו). וכיצד זה עדין – נֶחְשַׁבְנוּ כַּצֹּאן לַטֶּבַח יוּבָל? שה דאבידה לדברי הכל קשיא!
