רווח בדלת האחורית / רפי זברגר

הגמרא מביאה מחלוקת אמורים (חכמי הגמרא) בנושא אחר, אך גם ממנו ניתן ללמוד על הלכות נזיקין (פני יהושע).
שומר אבדה - רבה אמר: כשומר חינם, רב יוסף אמר: כשומר שכר. אדם אשר מצא מציאה, ולקחה אליו הביתה עד אשר ימצא את הבעלים. לכל הדעות מעשה יפה וראוי. חכמים חולקים, איזו אחריות קיבל עליו אותו שומר. האם דינו כשומר חינם, שאינו מקבל תמורה על שמירתו, ואז יהיה פטור במקרה והאבדה נגנבה או שאבדה ממנו (דעתו של רבה), או לחילופין, דינו יהיה כשומר שכר, אשר מקבל שכר על שמירתו, ואז אחריותו גדולה יותר ויהיה חייב אם אותה אבדה נגנבה ממנו, או אבדה לו (דעתו של רב יוסף). לכאורה, נראה שאותו מוצא מציאה, אשר בכלל לא מכיר את הבעלים, אינו מקבל שכר, ולכן ברורה דעתו של רבה. דברי רב יוסף לכאורה לא מובנים, ואמנם שואלת הגמרא: מהי שכרו של אותו שומר אבדה?
תשובת הגמרא ''מפתיעה'': בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה רפתא לעניא – הוי כשומר שכר. ראשית, נתרגם את המילים: באותה הנאה, ששומר האבדה לא מחויב לתת ''לחם'' לעני, נקרא שומר שכר. 
כדי להבין את התשובה נכיר כלל אחר הטוען: העוסק במצווה פטור מן המצווה (רש''י ועוד). הכלל הזה פוטר אדם הטרוד במצווה מסוימת מלקיים מצווה אחרת. לכן, אומר רב יוסף: אדם אשר החליט לקחת בעל חיים לביתו ולשמור עליו עד אשר ימצא את בעליו, הריהו טרוד ועסוק בשמירתו, ובכך מקיים מצוות ''השבת אבדה'' – לכן הוא פטור למשל, לתת צדקה לעניים, וזה ''השכר'' שלו. הוא כביכול ''מרוויח'' את הכסף, או שווה הכסף, שהיה נותן לעניים, אם וכאשר היו סרים לפתחו. בזכות רווח זה, מגדיר אותו רב יוסף שומר שכר, ולכן הוא מתחייב, אם האבדה נגנבה ממנו. .