הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב ושמואל - כמי הלכה?

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא נ ע"א

 

גמ'. אמר רב: בור שחייבה עליו תורה - להבלו ולא לחבטו,
אלמא קסבר: חבטה, קרקע עולם הוא דמזקא ליה;
ושמואל אמר: להבלו וכ"ש לחבטו,
וא"ת: לחבטו אמרה תורה ולא להבלו,
התורה העידה על הבור ואפילו מלא ספוגין של צמר.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דעבד גובה ברה"ר,
לרב - אגובה לא מיחייב,
לשמואל - אגובה נמי מיחייב. 

 

1.
זו אחת המחלוקות המפורסמות בין רב ושמואל.

2.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ה סימן ז:

... וכתב רב אלפס ז"ל דהלכתא כוותיה דרב דתני בר חנינא לסיועיה (לקמן בבא קמא דף נג א)

יש מי שפוסק כרב מפני שלהלן בבבא קמא דף נג מביא ברייתא לשיטתו.

3.

ואיכא מ"ד הלכתא כשמואל דהלכתא כותייה בדיני.

ויש מי שפוסק כשמואל על פי הכלל שהלכה כשמואל בדיני [נגד רב].

3.1
האם הדעה הנ"ל סוברת שהכלל שהלכה כשמואל בדיני גוברת על כך שהגמרא מביאה סיוע לרב מברייתא?

4.

ורב נחמן דמוקי מתניתין באגנדר גנדורי סבר כשמואל.

רב נחמן בדף הבא - בבא קמא דף נא - סובר כשמואל. כנראה שהוא מתכוון שיש לסמוך על הכלל הנוסף, ש"הלכה כרב נחמן בדיני" [לא רק נגד רב ששת]

5.

ורב חסדא ורבה ורב יוסף מתרצי בברייתא דבור בין מלפניו בין מלאחריו חייב אליבא דרב.

משמע מרב חסדא ורב יוסף - בסוגיות הבאות - שפוסקים כרב.

6.
מסקנת הרי"ף:

הלכך הדבר שקול וספק לנו כמאן הלכתא.

7.
הרא"ש למעשה חולק על הרי"ף:

ורב אלפס ז"ל (לא) הביא הא דאותיב רבא לרב נחמן מהיו פחותין מעשרה ושני לה רב נחמן רישא חבט בפחות מעשרה
ולא הביא המסקנא דהא דמותיב גמ' ממעקה והוצרך לחזור בו ולומר דאין חבט בפחות מעשרה.
זה נוטה לפי סברתו שפסק כרב.

ומיהו תימה הוא שלא הביא המסקנא.
והראב"ד ז"ל דחק ומיישב דברי רב אלפס ז"ל ולא נראה לי דבריו:

8.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יב הלכה יד:

בור שחייבה עליו התורה אפילו לא מתה הבהמה אלא מהבלו ב ואין צריך לומר אם מתה מחבטו, לפיכך אם היה עומק הבור כרחבו אין לו הבל ואם לא נחבטה בו הבהמה ומתה פטור, היה עמקו יתר על רחבו יש לו הבל ואם מתה בו הבהמה חייב אף על פי שלא נחבטה בקרקעו.

בפשטות, הרמב"ם פוסק כשמואל.

9.
כסף משנה הלכות נזקי ממון פרק יב הלכה יד:

[יד] בור שחייבה עליו תורה וכו'. כתב ה"ה פסק כשמואל וכו'. ומ"ש לפיכך אם היה הבור עמוק וכו'. מימרא שם וכו'. עיין בהרא"ש:

10.
הלכה למשה הלכות נזקי ממון פרק יב הלכה יד:

[יד] בור שחייבה עליו התורה אפי' לא מתה הבהמה אלא מהבלו וא"צ לומר מחבטו וכו'.
פסק כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני כמ"ש הרב המגיד

ולאפוקי מהרי"ף רבו ז"ל דפסק כרב כמ"ש הפוסקים ז"ל משמו כמו שכתבתי לעיל דין י'

11.
יש דיון ארוך בראשונים ובאחרונים בכל העניין לעיל. אבל נראה לי שניתן להסיק כמה עקרונות:

11.1
כל כלל [כגון "הלכה כשמואל בדיני" - נגד רב] תקף כל עוד לא משמע ממהלך הגמרא שלא כך.

11.2
האם הכלל של "הלכה כבתראי" גובר על כלל הכרעתי בין שני אמוראים שקדמו לאותו חכם - שהוא ה"בתראי".
על הנ"ל ראה בדפים הבאים.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)