הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"תניא נמי הכי"; "הלכה כרשב"ג במשנתנו"?; "הכי נמי קאמר"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא מט ע"א-ע"ב

 

מתני'. שור שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה - פטור מדמי ולדות;
ואדם שהיה מתכוין לחבירו, והכה את האשה ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות.
כיצד משלם דמי ולדות?
שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה.
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
א"כ, משהאשה יולדת משבחת!
אלא, שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל,
ואם אין לה בעל - נותן ליורשיו.
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת - פטור.
גמ'. טעמא דמתכוין לחבירו,
הא מתכוין לאשה - משלם דמי ולדות;
לימא, תיהוי תיובתא דרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה: שוורים שנתכוונו לאשה - פטורים מדמי ולדות!
אמר לך רב אדא בר אהבה: הוא הדין דאפי' נתכוונו לאשה נמי פטורים מדמי ולדות,
והא דקתני שור שהיה מתכוין לחבירו?
איידי דקא בעי למיתנא סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו, דהכי כתיב קרא,
קתני רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו.
אמר רב פפא: שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה - משלם דמי ולדות;
מאי טעמא?
חמרתא מעברתא בעלמא הוא דאזיק,
דאמר קרא: +בראשית כ"ב+ שבו לכם פה עם החמור, עם הדומה לחמור.
כיצד משלם דמי ולדות.
דמי ולדות, שבח ולדות מיבעי ליה!
הכי נמי קאמר: כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות?
שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה.
אמר רשב"ג: א"כ, משהאשה יולדת משבחת.
מאי קאמר?
אמר רבה, ה"ק: וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד?
והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד!
אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל.
תניא נמי הכי: וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד?
והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד!
אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל.
רבא אמר, הכי קתני: וכי אשה למי שיולדת משבחת,
ואין לעצמה בשבח ולדות כלום?
אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל,
ושבח ולדות חולקין.
תניא נמי הכי, אמר רשב"ג: וכי אשה למי שיולדת משבחת,
ואין לעצמה בשבח ולדות כלום?
אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו,
ושמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין.

מדוע לא נאמר בתחילה "תניא כוותיה ד... ותניא כוותיה ד..."? בגלל הביטוי הבא:

קשיא דרשב"ג אדרשב"ג!

ל"ק: כאן במבכרת, כאן בשאינה מבכרת. 

הערות שונות על מבנה הגמרא:

 

1.
במשנה:

... כיצד משלם דמי ולדות?
שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף מט עמוד א

א"כ, משהאשה יולדת משבחת!

אלא, שמין את הולדות כמה הן יפין ונותן לבעל,
ואם אין לה בעל - נותן ליורשיו.
היתה שפחה ונשתחררה או גיורת - פטור.

מחלוקת בין רשב"ג לתנא קמא [בגמרא מובא ש"תנא קמא"=רבנן].

1.1
אמנם הביטוי "אמר רבן שמעון בן גמליאל" לא משמע שבא לחלוק [כמשתמע אילו הביטוי היה "רשב"ג אומר"].
אבל מהמשך דבריו "אם כן..." משמע שכן בא לחלוק.

2.
המשך הגמרא:

... כיצד משלם דמי ולדות.
דמי ולדות, שבח ולדות מיבעי ליה!
הכי נמי קאמר: כיצד משלם דמי ולדות ושבח ולדות?

שמין את האשה כמה היא יפה עד שלא ילדה, וכמה היא יפה משילדה.

הביטוי "הכי נמי קאמר" לכאורה מהווה תיקון גירסא, שיש לגרוס במשנה גם את הביטוי "ושבח ולדות".

2.1
ואולי בכל זאת כוונת הגמרא לומר שהמשנה מתכוונת לכלול גם את "ושבח ולדות".

3.

אמר רשב"ג: א"כ, משהאשה יולדת משבחת.
מאי קאמר?

בדרך כלל משמעות הביטוי "מאי קאמר" היא שהמשפט בפני עצמו לא ברור, או שלא ברור הקשרו.

3.1
הסבר רבה:

אמר רבה, ה"ק: וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד?
והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד!
אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל.

כאן, "הכי קאמר" כוונתו שיש לשבץ משפט פתיחה לפני המשפט שמובא במשנה [גם כאן יש לבדוק אם מדובר בהגהה/תיקון גירסא או בפרשנות].

3.2

תניא נמי הכי: וכי אשה משבחת קודם שתלד יותר מלאחר שתלד?
והלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד!
אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל.

לפי לשון הברייתא נראה לי לומר שכוונתו של רבה - לעיל בסעיף 3.1 - היא לומר שהברייתא באה לפרש/להרחיב את לשון המשנה.

3.3.
לפי הנ"ל נראה לי שיש כאן משמעות "חדשה" לביטוי "תניא נמי הכי".
כלומר, האמורא באומרו "הכי קאמר" הוא עצמו בא ללמדנו שהברייתא באה כ"המשך" למשנה,

3.4
ויתכן אף שאותו אמורא אמר בעצמו את ה"תניא נמי הכי", ולא עורך הגמרא שיבץ את ה"תניא נמי הכי" - כבדרך כלל, כשהברייתא באה לאשש דברי אמורא [לא כמסביר משנה - כבסוגייתנו].

4.
רבא מיישב באופן אחר:

רבא אמר, הכי קתני: וכי אשה למי שיולדת משבחת,
ואין לעצמה בשבח ולדות כלום?
אלא שמין את הולדות ונותנין לבעל,
ושבח ולדות חולקין.

תניא נמי הכי, אמר רשב"ג: וכי אשה למי שיולדת משבחת,
ואין לעצמה בשבח ולדות כלום?
אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו,
ושמין את הולדות ונותנין לבעל, ושבח ולדות חולקין.

ההערות לעיל בסעיפים 3.1-3.4 מתאימים גם לכאן.

5.
לכן לא נאמר בתחילה "תניא כוותיה ד... ותניא כוותיה ד..."?

6.
גם בגלל הביטוי הבא:

קשיא דרשב"ג אדרשב"ג!

ל"ק: כאן במבכרת, כאן בשאינה מבכרת.

ורבנן דאמרי שבח ולדות נמי לבעל, מאי טעמא?

כדתנן: ממשמע שנאמר +שמות כ"א+ ויצאו ילדיה, איני יודע שהיא הרה?
מה ת"ל הרה?
לומר לך: שבח הריון לבעל.

ורשב"ג, האי הרה מאי דריש ביה?
מבעי ליה לכדתניא,
ר"א בן יעקב אומר: לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית ההריון.

אמר רב פפא: לא תימא כנגד בית הריון ממש, אלא כל היכא דסליק ביה שיחמא לולד, לאפוקי יד ורגל דלא.

7.
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ד הלכה ב:

וכיצד משערין דמי ולדות שמין את האשה כמה היתה יפה עד שלא ילדה וכמה היא יפה משילדה ונותנין לבעל, אם מת הבעל נותנין ליורשיו, ואם נגפה אחר מיתת הבעל אף דמי ולדות * לאשה.

הרמב"ם פוסק כתנא קמא במשנתנו ולא כרשב"ג.

השגת הראב"ד:

ואם נגפה אחר מיתת הבעל אף דמי ולדות לאשה. א"א אין דבר זה מחוור מן ההלכה דאפילו לרבא דאמר /בבא קמא/ (מט) בשחבל בה לאחר מיתת הגר זכיא לה איהי בגויהו הני מילי

8.
מעשה רקח הלכות חובל ומזיק פרק ד הלכה ב:

ובעיקר הדין יש להקשות עוד, דהיכי פסק כתנא קמא ולא כרשב"ג דדרכו של רבינו לפסוק כרשב"ג אפילו בברייתא, כמו שכתב הכסף משנה ז"ל פרק ט' דטומאת מת דין ה', ושם פרק י"א דין ט' כתב דבשיש הוכחה בגמרא היפך דברי רשב"ג לא פסקינן כוותיה עיין שם,
ומכל מקום בפרק י"ב דמטמאי משכב ומושב דין ט"ז וי"ט פסק דלא כוותיה בברייתא כמו שכתב הכסף משנה שם, וכן בפרק י"ג דמאכלות אסורות דין ז' כמו שכתב מרן כסף משנה גופיה שם, וכבר כתבתי במקום אחר בזה.

הוא מקשה, שהרי הכלל הוא ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו", ושיטת הרמב"ם היא שהלכה כרשב"ג גם במחלוקת בברייתא, אלא אם כן מוכח שהגמרא סוברת לא כמותו [קשור קצת לנושא של התנגשות בין כללי פסיקה].

8.1
ונראה לי להוסיף קושי: הרי בגמרא מובא משא ומתן נרחב בדינו של רשב"ג, ומשמע מכך שיש לפסוק כרשב"ג ["מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"].

9.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ה סימן ה:

רשב"ג אומר [בבא קמא דף מט ע"א] א"כ משהאשה יולדת היא משבחת. אלא שמין את הולדות כמה הן יפין ונותנין לבעל. ומפרש בגמרא דבמבכרת פליגי.
ורב אלפס ז"ל הביא המשנה כצורתה ולא פי' במאי פליגי

משום דסבר דהלכה כרבנן דלית ליה כללא דרבי יוחנן דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו:

נראה מהרא"ש שהרי"ף [וכנראה גם הרמב"ם] לא מקבלים את הכלל של כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. ["הלכה כרשב"ג במשנתנו"], ולא כמובא לעיל בסעיף 8.

9.1
אבל עדיין קשה מה שהבאנו לעיל בסעיף 8.1!

9.2
ויש לומר שכל הדיון הנרחב בסוגייתנו בדברי רשב"ג נועדו בעיקר להבין טוב יותר את תנא קמא, ומתאים לדברינו לעיל בתחילת סעיף 1.1 שאולי רשב"ג כלל לא בא לחלוק על תנא קמא [ובמחילה, לא כדברי הרא"ש!] ולכן הרי"ף הביא משנתנו כצורתה [ובמחילה, לא כהבנת הרא"ש שיש ללמוד מסתימת הרי"ף שפוסק כתנא קמא].
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)