המוציא / רפי זברגר

בבא קמא דף ל"ה

הרקע

המשנה במרכזו של הדף מביאה מספר הלכות בעלי עיקרון דומה: המוציא מחברו עליו הראיה.
 

הנושא

נצטט מספר הלכות מתוך המשנה, המבטאות עיקרון זה:
1. שור שהיה רודף אחרי שור אחר והוזק. זה אומר: שורך הזיק, וזה אומר: לא כי, אלא בסלע לקה.
לא ברור כיצד השור נפגע, האם ע''י השור השני, או בעקבות שנתקל במשהו אחר. בעל השור הניזק צריך להוכיח שאמנם השור השני הזיקו, ורק כך יוכל לחייב את בעל השור השני. 
2. שני שוורים תמים (שור תם – שהזיק פחות משלוש פעמים) של בן אדם אחד, אחד גדול ואחד קטן, רדפו אחרי שור של בן אדם אחר, ואחד מהם הזיק לשור השני.
בעל השור הניזק טוען כי השור הגדול הזיקו, ובעל השוורים טוען כי השור הקטן הזיקו. החשיבות איזה שור הזיק, טמונה בהלכה הקובעת כי ''שור תם משלם מגופו''. כלומר, בעל השור התם שהזיק חייב לשלם חצי נזק, אבל לא יותר מערך השור המזיק. לכן, אם חצי מהנזק שווה יותר מערכו של השור הקטן, הרי שבעל השור יכול לטעון שהשור הקטן הזיק, והוא ישלם מקסימום, את שוויו של השור הקטן. לעומתו, טוען בעל השור הניזק, כי השור הגדול הזיק, וחצי הנזק הוא פחות מערך השור הגדול, לכן לטענתו, בעל השוורים חייב לשלם את מלוא חצי הנזק. 
העיקרון של ''המוציא מחברו עליו הראיה'', טומן בחובו עיקרון אחר של ''חזקה''. הכסף של המזיק כרגע בחזקתו, ולכן אדם הרוצה להוציא מן החזקה, צריך להוכיח הוכחה ברורה, כי הוא צודק וה''מחזיק'' בכסף, ''חייב להיפרד'' מכספו.
אם אינו מביא ראיה, הרי שסכום הכסף עליו יש מחלוקת, נשאר בחזקת הצד שכנגד. 
 

מהו המסר?

הכלל של ''המוציא מחברו עליו הראיה'' מיוחס לדיני ממונות, אך ניתן ליישמו גם בתחומים אחרים:
''חזקת חפות" – אדם בחזקת חף מפשע, כל עוד לא הוכח אחרת. 
''חזקת כשרות'' – אדם הינו ''כשר'', כל עוד לא הוכחה רשעותו. 
''חזקת צדיקות'' – אדם הוא בחזקת ''צדיק וישר", כל עוד לא הוכחה ''ערמימותו''. 
כללים אלו חשובים מאוד ביחסי בני אדם, וחשובים לאין ערוך ביחסי הורים וילדים. אין ''להחליט'' כי ילד עשה מעשה זה או אחר, ללא ידיעה ברורה שאמנם עשה זאת. הילדים שלנו ''כשרים וצדיקים'', כל עוד לא הוכח אחרת. יש להתייחס אליהם באופן חיובי ונחמד, לא ''לחשוד בכשרים'', לנסות ולברר באופן אמיתי כל בעיה וכל ספק המתעורר, מתוך תחושה שהם לא עשו את המעשה הלא תקין, ומתוך מחשבה שהם אנשים טובים וישרים.