לא אסיק אדעתיה דמזקי ליה
בבא קמא מה ע"ב
"אמר רבי אלעזר: מסר שורו לשומר חנם, הזיק - חייב, הוזק - פטור. אמרי: היכי דמי? אי דקביל עליה שמירת נזקיו, אפילו הוזק נמי ליחייב! ואי דלא קביל עליה שמירת נזקיו, אפילו הזיק נמי ליפטר! אמר רבא: לעולם שקיבל עליו שמירת נזקיו, והכא במאי עסקינן - כגון שהכיר בו שהוא נגחן, וסתמא דמילתא, דלא אזיל איהו ומזיק אחריני - קביל עליה, דאתי אחריני ומזקי ליה לדידיה - לא אסיק אדעתיה".
ופירש רש"י: "וסתמא דמילתא - שור נגחן כי מקבל איניש נטירותיה עליה למה שהוא מוחזק מקבל עליה דלא לזיק אחריני אבל דלא ליזקיה אחריני לא מסיק אדעתיה שהרי אין שור מתיצב לנגדו מפחדו".
וקשה, אדרבה, שור זה עלול בתוקפנותו לגרות את השוורים אחרים להתגונן ולתוקפו! כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים (משלי כז, יט). ועוד, שגם אם יש שוורים שאינם מתיצבים לנגדו מפחדו, ודאי קיימים גם שוורים אחרים חזקים יותר שאינם יראים ממנו וצריך לשומרו מפניהם?
אלא שכך אמנם האמת, אולם אין דרך בני אדם לזכור זאת, וכאשר מודיעים את השומר ששור זה תקיף ומועד, מיד חושב הוא כיצד לשומרו שלא יזיק, ואינו מעלה על דעתו שמא יש צורך גם לשומרו שלא יוזק.
