הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי
בבא-קמא נ ע"א
"תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו? אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר, מהכא: אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו. אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. א"ר חנא, ואיתימא ר' שמואל בר נחמני ארך אפים ולא כתיב ארך אף? ארך אפים לצדיקים ולרשעים".
ישנה כאן סוגיה העוסקת בצדק הא-לוקי. הצדק הא-לוקי לפי סוגיה זאת הוא דבר שלא ניתן להבין אותו על בוריו. גם אם הצלחנו למצוא כלל כמו למשל דבר שאדם מצטיין בו (במקרה הספציפי דאגה לאנשים למים) לא יתכן שיכשל בו זרעו הכלל הזה הוא לא אבסלוטי שכן בנו מת בצמא.
נעבור לסוגיית הירושלמי
תלמוד ירושלמי שקלים ה, א:
"נחוניא חופר שיחין: שהיה חופר שיחין ומערות והוה ידע האי דין כיף מקורר מיא והאי דין כיף אית ביה שרברובי ועד היכין שרברובותיה מטייה אמר ר' אליעזר (אחא) ומת בנו בצמא אמר רבי חנינא מאן דאמר רחמנא וותרן יתוותרון בני מעויי אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה א"ר אחא כתיב [תהילים נ ג] וסביביו נשערה מאוד מדקדק עמהן כחוט השערה א"ר יוסי (בר אבין) לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב [תהילים פט ח] ונורא הוא על כל סביביו מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים רבי חגיי בשם רבי שמואל בר נחמן מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ושבים פעם אחת היתה בתו עוברת להנשא ושטפה נהר והוון כל עמא עללין לגביה בעון מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא עאל רבי פנחס בן יאיר לגביה בעי מנחמתיה ולא קיבל עלוי מתנחמא אמר לון דין הוא חסידכון אמרו ליה רבי כך וכך היה עושה וכך וכך אירע ליה אמר איפשר שהיה מכבד את בוראו במים והוא מקפחו במים מיד נפלה הברה בעיר באת בתו של אותו האיש אית דאמרי בסוכתא איתערית ואית דאמרי מלאך ירד כדמות ר' פנחס בן יאיר והצילה".
נשים לב לדבר מעניין – אם הצדיק בגרסת הבבלי (ר' חנינא בן דוסא) הבין את הכלל. הרי שבירושלמי אנו רואים דבר מעניין. החסיד שדאג לעולי הרגלים לשתייה לא היה מוכן בשום פנים ואופן לקבל עליו את הדין (כיצד? והרי הוא חסיד). ולא רק זאת כאשר שואל הצדיק – בגרסת הירושלמי רבי פנחס בן יאיר, את הציבור האם מי שלא מקבל את הדין הוא חסיד התשובה של הציבור מבינה לגמרי את אותו חסיד. הציבור סובר שיש כאן אי צדק. גם הצדיק אומר שלא ייתכן שהבת תמות כיוון שיש כאן אי צדק (לפי הבבלי הבנת הכלל היא רק לאחר מעשה, שכן לפי הירושלמי משמע שיש כאן ביקורת במקרה שלא תהיה הצלה לבת).
