טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו באפרזתא - הרדוף הנחלים

ואיבעית אימא: סם המות נמי באפרזתא, דהיינו פירי – פרע מנוקב
 

"הכניס פירותיו לחצר בעל הבית וכו'. אמר רב: לא שנו אלא שהוחלקה בהן, אבל אכלה פטור; מאי טעמא? הוה לה שלא תאכל. אמר רב ששת: אמינא, כי ניים ושכיב רב, אמר להא שמעתא; דתניא: הנותן סם המות לפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים; סם המות הוא דלא עבידא דאכלה, אבל פירות דעבידא דאכלה בדיני אדם נמי מיחייב, ואמאי? הויא לה שלא תאכל! אמרי: הוא הדין אפילו פירות נמי פטור מדיני אדם, והא קמ"ל, דאפילו סם המות נמי דלא עבידא דאכלה חייב בדיני שמים. ואיבעית אימא: סם המות נמי באפרזתא, דהיינו פירי" (בבא קמא, מז ע"ב).

פירוש: שנינו במשנה שאם הִכְנִיס פֵּירוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שלא ברשות והוזקה בהמתו של בעל הבית בפירות חייב בעל הפירות. על כך אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ כן אֶלָּא בזמן שֶׁהוּחְלְקָה בָּהֶן הבהמה ונפלה, אֲבָל אם אָכְלָה מן הפירות וניזוקה מחמת כך פָּטוּר, מַאי טַעֲמָא [מה טעם הדבר] הֲוָה [היה] לָהּ שֶׁלּא תּאכַל, שדבר זה לא בעל הפירות עשה, אלא הבהמה מעצמה עשתה. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אָמִינָא [אומר אני] כִּי נָיֵים וּשָׁכֵיב [כאשר נמנם ושכב] רַב אָמַר לְהָא שְׁמַעֲתָא [את ההלכה הזו] כלומר, אין ההלכה מדוייקת כל צרכה. דְּתַנְיָא [שהרי שנינו בברייתא]: הַנּוֹתֵן סַם הַמָּוֶת לִפְנֵי בֶהֱמַת חֲבֵירוֹ פָּטוּר על כך מִדִּינֵי אָדָם, וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם. ונדייק: סַם הַמָּוֶת הוּא שפטור אם נתן לפניה משום שלֹא עֲבִידָא דְּאָכְלָה [עשויה כרגיל לאכול] ולכן אינו חייב בדיני אדם, אֲבָל אם נתן לפניה פֵּירוֹת דַּעֲבִידָא דְּאָכְלָה [שעשויה לאכול] ומתה מאכילתם בְּדִינֵי אָדָם נַמִי מִיחַיַּיב [גם כן יהיה חייב], וְאַמַּאי [ומדוע]? והלא לשיטת רב נאמר גם כאן: הָוְיָא [היה] לָהּ שֶׁלּא תּאכַל, ואם כן, הרי זו קושיה לשיטת רב! אָמְרִי [אומרים] ומיישבים את דברי רב: הוּא הַדִּין אֲפִילּוּ ניזוקה באכילת פֵּירוֹת נַמִי [גם כן] פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן [ודבר זה השמיע לנו] בברייתא, שאֲפִילּוּ סַם הַמָּוֶת נַמִי [גם כן] שלֹא עֲבִידָא דְּאָכְלָה [עשויה לאכול] בכל זאת חַיָּיב על כך בְּדִינֵי שָׁמַיִם. וְאִיבָּעֵית אֵימָא [ואם תרצה אמור ותרץ באופן אחר]: סַם הַמָּוֶת שחייב עליו אם נותנו לפני בהמת חבירו נַמִי [גם כן] מדובר בְּאַפְרַזְתָּא (מין עשב, הנראה כמאכל בהמה ואולם הוא רעל), דְּהַיְינוּ פֵּירֵי [שזהו כשאר פירות] שאף עליהם פטור מדיני אדם אם אכלתם הבהמה ומתה, וכשיטת רב שהיה לה שלא תאכל (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: פרע מנוקב         שם באנגלית: St. John's Wort         שם מדעי: Hypericum perforatum

שמות נרדפים במקורות: אפרזתא, ארזפתא (הירדוף, הרדופני, הרדופנין, ארדוף, ארדפנה?).


נושא מרכזי:  מהו אפרזתא?


אפרזתא על פי המשתמע מסוגייתנו הוא צמח או חלק כלשהו ממנו העלול להאכל על ידי בהמה למרות שהוא רעיל וגורם למוות. בכך שונה אפרזתא מ"סם המות", שבדרך כלל איננו נאכל על ידי בהמות, ולכן נקרא "פירי". תופעה זו של אכילת צמח רעיל אינה מובנת מאליה משום שבדרך כלל מעלי הגרה נמנעים מאכילת צמחים רעילים. יוצא מן הכלל הוא הצבי האוכל חצבים למרות רעילותם: "תנו רבנן: מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים" (שבת, קכח ע"א). דוגמה להמנעות מאכילת צמח רעיל ראו כאן את דיווחו של חנוך פלסר משדה אליהו הנוגע לצמח לוף ירוק. דוגמה נוספת יכול לראות הנוסע לים המלח מכיוון ירושלים. הגבעות מצפון לכביש נשלטות על ידי הצמח הרעיל עירית גדולה כתוצאה מרעייה סלקטיבית המחסלת את כל הצמחים מלבדה (תמונות 1-2).

הגדרה מדוייקת יותר של אופי הצמח ניתן למצוא בגמרא בבבא בתרא (כ ע"ב): "והא עשבין חזו לבהמתו? באפרזתא" שממנה ניתן להסיק שהחלק הנאכל בצמחים הוא עלים או גבעולים. שאלה ותשובה זו בגמרא היא כנראה המקור לפירוש רש"י בסוגייתנו: "באפרזתא - עשב דעבידא למיכליה והוא סם המות לבהמה". שם זה מופיע בנוסחאות נוספות: בערוך בערך "ארזף" אנו מוצאים "ארזפתא". מילה זו מופיעה גם במשמעות אחרת והיא קורנס נפחים. הערוך (ערך "הרזפא") קושר בין "ארזפתא" ובין "הרזפא" ומפרש בלעז "פילטרו". בגרסאות אחרות של הערוך אנו מוצאים במקום הרזיפא הרדפיא או ארדפיא. בכתב יד אוקספורד מופיעה הגרסה הדרוף שאותה קאהוט מתקן להרדוף. הוא מסתמך על דברי רבינו חננאל (פסחים, לט ע"א): "... ודחינן בעינן מרור גידולי קרקע כמצה דהא הקישו הכתוב (במדבר ט י"א) על מצות ומרורים. פירוש הרדוף הרזיפא ואסיקנא מרורים כתיב מינין הרבה". פירוש זה לא ברור לי שהרי מהגמרא (שם) משתמע שהירדוף והרזיפו הם מינים שונים: "ואימא הירדוף? דומיא דמצה, מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים, ואימא הרזיפו? דומיא דמצה, מה מצה שניקחת בכסף מעשר אף מרור שניקח בכסף מעשר". מפרש שם רש"י: "הירדוף - עץ שהמתיק בו משה את מי מרה, ואמרינן (בסוטה) (מכילתא פרשת בשלח): נס בתוך נס, שהוא היה מר, והוא הירדוף. הרזיפו - מין זרע, וסם המות לבהמה הוא, הרזיפו אינו ניקח בכסף מעשר דאינו פרי מאכל, ואנן אוכלא בעינן, דומיא דיין ושכר ובקר וצאן, כדכתיב (דברים יד) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו'". על פי התרגום הירושלמי (שמות, טו כ"ה) שמו של העץ שבעזרתו המתיק משה את המים הוא ארדפני: "וְצַלֵּי משֶׁה קֳדָם יְיָ וְחַוֵּי לֵיהּ מֵימְרָא דַיְיָ אִילֵן דְּאִרְדִפְנִי וּטְלַק בְּגוֹ מַיָא וְאִתְחַלְיָין מַיָא וכו'".
 

תמונה 1.  עירית גדולה - שושנות עלים		תמונה 2. עירית גדולה - פרח

 התמונה המתקבלת מהשוואת הגרסאות השונות מורכבת אך ניתן להבחין בשתי מגמות עיקריות: 

א. בחלק מהגרסאות מתקבלת הקבלה בין הרזיפא ונגזרותיה (אפריזא, ארזפתא וכו') וההרדוף. כך משתמע מפירוש רבינו חננאל ומחלק מהגרסאות בערוך. ההגיון בהקבלה זו נעוץ בדמיון בין השמות וההנחה שהאות "ד" ו"ז" מתחלפות זו בו. למשל, "הרזפיא" הוחלפה ב"הרדפיא" ומכאן מתבקש המעבר ל"הרדוף". גישה זו נתמכת גם בעובדה שמהקשרים בהם מופיעים שמות אלו מתברר שמדובר בצמח רעיל שבהמות עלולות לאכול ממנו ולמות. בדרך כלל בעלי חיים נרתעים מאכילת צמחים רעילים אך משום מה אינם נרתעים מההרדוף. על ההרדוף קראו במאמר "ואימא הירדוף? אמר אביי: דרכיה דרכי נעם וליכא". 

ב. חלק אחר של הגרסאות עולה בקנה אחד עם דברי הגמרא בפסחים ובהם ניתן למצוא אבחנה בין שני מינים רעילים שונים, הירדוף והרזיפו. מעניין שבערוך עצמו (בניגוד למשתמע מחלק מפירושיו) ניתן למצוא תימוכין לגישה זו שהרי את "הרזפא" זיהה כ"פילטרו" (pilatro) ואילו בערך "הרדף" תיאר באופן ברור את הצמח הרדוף הנחלים: "... פי' אילן הגדל על שפת הנהר ועושה פרחים דומין לשושנים והן מרין ביותר, והוא סם המות של בהמה. וי"א סנגינו בלשון לעז שמו". תיאור זה מתאים באזורנו אך ורק להרדוף הנחלים.
 

אפרזתא – פרע מנוקב

על פי הערוך אפרזתא או ארזפתא הוא צמח רעיל הנקרא בלעז פילטרו (pilatro). צמח זה הוא פרע מנוקב (תמונה 3). מקור השם "מנוקב" הוא בבלוטות חיוורות-שקופות המפוזרות על פני טרף העלה הנראות כנקבים כאשר העלה מואר מצידו האחד (תמונה 4). השם המדעי של המין הוא perforatum שמשמעותו בלטינית "מחורר" או "מנוקב". מקור שם הסוג פרע הוא במראה הכדורי הפרוע של המין פרע מסולסל. ברור שהערוך בפירושו בערך "הרדף" לא התייחס לצמח זה משום שפרע מנוקב אמנם גדל גם בגדות נחלים אך איננו צמח מים טיפוסי. פרחיו צהובים וכמובן אינם נראים כשושנים. פרע מנוקב הינו עשב רעיל לבהמות המלחכות אותו ועלול לגרום להן לגירויי עור, שיתוק ואפילו מוות.

פרע מנוקב מייצר מטבוליטים משניים רבים, בעלי פעילות כימית ורפואית. הוא מוכר כצמח מרפא עוד מתקופת היפוקרטס ביוון הקדומה (בשנת 400 לפני הספירה) והוא משמש כנוגד דיכאון משנת 1500. החומרים הפעילים החשובים ביותר בצמח הם ההיפריסין והיפורפורין. שניהם הוכחו כמשפיעים על רמתם של נוירוכימיקלים במוח. השימוש העיקרי בצמח זה הינו כמרגיע ונוגד דכאון. מקור שמו הלטיני של הסוג היפריקום הוא ביוונית ומשמעותו "מעל רוח רפאים" בגלל האמונה ביכולתו של הצמח להבריח רוחות רעות. הצמח משמש לטיפול בפצעים וכוויות. מחקרים מודרניים מבוקרים הראו פעילות בטיפול בסרטן, דלקות וזיהומים חידקיים וויראליים וכן פעילות נוגדת-חמצון, המסייעת לטיפול במחלות עצביות ומניעתן. חברות תרופות ברחבי העולם מייצרות מגוון רחב של תכשירים, הנצרכים על-ידי מיליוני בני-אדם, בעיקר כנוגדי-דיכאון. במחקרים נמצא כי הפרע יעיל כמו נוגדי הדיכאון הסינתטים ובעל תופעות לוואי מעטות וזניחות.

כיום משתמשים בתמציות המופקות מהפרע ברפואה הקונבנציונאלית במדינות אירופה, אוסטרליה וארה"ב. בגרמניה, לדוגמא, תרופות המופקות מהצמח נרשמות נגד דיכאון פי 4 יותר מאשר פרוזאק. מאמר שפורסם בשנת 2005 סיכם את תוצאות המחקרים שנערכו עם הפרע המנוקב בהשוואה לפלצבו ולתרופות נוגדות דיכאון סינתטיות (Setraline, Fluoxetine) בקרב חולים הסובלים מדיכאון קל עד בינוני. מסקנות החוקרים היו שהפרע יעיל בטיפול בדיכאון קל עד בינוני בדומה לנוגדי דיכאון סינתטיים אך ללא תופעות הלוואי שלהם. החסרון של השימוש בתרופות מהפרע הוא בכך שאנזימים המופרשים בקיבה, כתוצאה מנטילת תרופות מבוססות פרע מנוקב, עלולים לפרק תרופות אחרות הנצרכות במקביל ולהפריע לפעולתן. בשל חשיבותו הרפואית מגדלים צמחי פרע מנוקב בתרבות, לשם הפקת החומרים הפעילים שבהם בכמויות מסחריות. 
 

תמונה 3.  פרע מנוקב - פרחים         צילם: דרור מלמד		תמונה 4. פרע מנוקב - עלים         צילם: דרור מלמד

לעיון נוסף:

בצמח השדה: "פרע מנוקב", "הרדוף הנחלים". 



 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.