הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
טעמא אחרינא דעדיף
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא מב ע"ב
תניא אידך: בעל השור נקי -
ר"ע אומר: נקי מדמי עבד.
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף מב עמוד ב
ונימא רבי עקיבא לנפשיה: והלא עצמו אין משתלם אלא מגופו,
הביאהו לבית דין וישלם לך!
אמר רב שמואל בר רב יצחק: כשקדם בעליו ושחטו,
מהו דתימא לישתלם מיניה, קמ"ל, הואיל ובר קטלא הוא,
אע"ג דשחטיה לא לישתלם מיניה.
אי הכי,
לרבי אליעזר נמי כשקדם ושחטו!
ה"נ, וסבר: דלמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי ונימא ליה.
1.
רבי עקיבא ידע שרבי אליעזר יכול להשיב לו כך - כשקדם ושחטו - ואע"פ כן רבי עקיבא הקשה לרבי אליעזר, מפני שרבי עקבא סבר אולי יש לו לרבי אליעזר הסבר אחר עדיף יותר...
2
על סמך הנ"ל נקבע כלל:
ספר הכריתות לשון למודים שער ג:
קמב. מצינו תנא דפריך לבר פלוגתיה והוא ידע דיכול לשנויי שינויא חדא ואפילו הכי פריך ליה לדעת אם יאמר לו טעם אחר, כי הא דבפרק שור שנגח ד' וה' (סוגייתנו: בבא קמא דף מ"ב) גבי הא דתנו רבנן ובעל השור נקי ר' עקיבא אומר נקי מדמי עבד ופריך ולימא ר"ע לנפשיה והלא עצמו אינו משתלם אלא מגופו וכו' עד שקדם ושחטו אי הכי רבי אליעזר נמי שקדם ושחטו איהו סבר אי איכא טעמא אחרינא נימא לי, אף על פי שזה לא נשאר לפי המסקנא
מכל מקום אי לאו דהוי דרך התנא כך לא הוה מסיק אדעתיה למימר הכי, וכי דחי האי תירוצא אחרינא מטעמא אחרינא דחי:
2.1
דומה קצת גם להמשך דבריו:
קמג. פעמים מקשה אמורא לחבירו מכח משנה או ברייתא וגם לדידיה קשה אותה משנה או ברייתא ומצי למיפרך וליטעמיך ולא פריך ליה, וזה תמצא הרבה בתלמוד עד כי חדל לספור כי אין מספר:
3.
הביטוי אית ליה טעמא אחרינא - מופע יחידאי בש"ס.
אמנם הביטוי המצומצם יותר "טעמא אחרינא" מובא עוד כמה פעמים בודדות, אבל רובם במשמעות שונה.
4.
ואמנם גם התוס' - בהמשך סוגייתנו - מגביל את משמעות המושג:
תוספות מסכת בבא קמא דף מב עמוד ב:
אלא אמר רב אסי כו' - וא"ת ומה דוחקו לתרץ נימא דגם ר"ע היה יודע וסובר אותו תירוץ שהשיב לו ר"א וסבר דלמא אית ליה טעמא אחרינא כדאמר לעיל אקדם ושחטו
וי"ל דגבי טעם דקדם ושחטו שייך לומר הכי שאינו טעם טוב כדפרישית לעיל
אבל אטעם דהמית על פי עד אחד וגבי טעמא דנתכוין לא שייך למימר דלמא אית ליה טעמא אחרינא דטעמים חשובין הן וליכא למפרך עליהו מידי.
כלומר, לעיל בסעיף 1 מדובר בהסבר בגמרא "שאינו טעם טוב", ולכן דווקא שם הגמרא קובעת שרבי עקיבא ציפה להסבר אחר.
4.1
ונראה לי שלעיל בסעיף 2 דווקא מרחיב את היקף משמעות הביטוי, ושלא כתוס' בסעיף 4.
5.
ונראה לי להעיר:
כל הדיון בגמרא בסוגייתנו מתאים דווקא לגבי התנאים הגדולים - רבי אליעזר ותלמידו רבי עקיבא, שהיו מעבירי המסורה. הם רצו לברר את מסורת התושב"ע.
6.
ואולי מפני הנ"ל סוגייתנו מתייחדת בכמה ביטויים ייחודיים:
6.1
אמר רבא: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?
יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא - 4 מופעים בש"ס
6.2
הדר כתב רחמנא בעל השור נקי - תם פטור, ומועד חייב!
"הדר כתב רחמנא" - מופעים בודדים
6.3
וכן כי אתא רב חגי מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה.
"ואייתי מתניתא בידיה" - 16 מופעים בש"ס. רובם - 11 מופעים - על ידי "רבי אחא בר חיננא מדרומא" ועל ידי "רב אושעיא" או "רב הושעיא"
6.4
ונימא רבי עקיבא לנפשיה: והלא עצמו אין משתלם אלא מגופו,
הביאהו לבית דין וישלם לך!
"ונימא רב... לנפשיה" - מופע יחידאי בש"ס.
הערה: מדוע לא שואלים כך על כל קושיה על חכם מסויים
6.5
ולר"ע נמי ודאי הכי הוה!
הביטוי "ודאי הכי הוה" - מופע יחידאי בש"ס
6.6
אלא אמר רב אסי: האי מילתא מפי דגברא רבה שמיע לי, ומנו? רבי יוסי ברבי חנינא,
"גברא רבה שמיע לי" - 5 מופעים בש"ס.
מה היתרון של "גברא רבה"?
6.7
אמר ליה רבי זירא לרב אסי: והא תבריה ר"ע לגזיזיה!
הביטוי "תבריה... לגזיזיה!" מופע יחידאי בש"ס. אמנם מובא בשתי סוגיות מקבילות.
6.8
לא, מחמירני בעבד יותר מבן חורין,
שבן חורין יפה סלע נותן סלע,
שלשים - נותן שלשים,
"מחמירני" - מופע יחידאי בש"ס
6.9
אמר ר"ע: וכי מה בא זה ללמדנו?
"מה בא זה ללמדנו" - 7 מופעים בש"ס. מלבד סוגייתנו כולם נאמרו על ידי רבי שמעון.
