הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הי אמר ליה ברישא?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא מא ע"ב - מב ע"א
ת"ר: ובעל השור נקי - רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר;
אמר לו ר' עקיבא: והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו,
הביאהו לבית דין וישלם לך!
אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה?
אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים.
על פי בעלים, מודה בקנס הוא!
קסבר: כופרא כפרה.
תניא אידך, אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, כך אני בעיניך,
שדיני בזה שחייב מיתה?
אין דיני אלא במתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם,
למצרי - והרג ישראל,
לנפלים - והרג בן קיימא.
הי אמר ליה ברישא?
רב כהנא משמיה דרבא אמר: מתכוון אמר ליה ברישא,
רב טביומי משמיה דרבא אמר: המית אמר ליה ברישא.
רב כהנא משמיה דרבא אמר: מתכוון אמר ליה ברישא,
משל לצייד ששולה דגים מן הים,
משכח רברבי שקיל,
זוטרי שקיל;
רב טביומי משמיה דרבא אמר: המית אמר ליה ברישא,
משל לצייד ששולה דגים מן הים,
משכח זוטרי שקיל,
משכח רברבי, שדי זוטרי ושקיל רברבי.
1.
בשתי הברייתות רבי אליער השיב לרבי עקיבא בטענות שונות.
2.
האם שתי הברייתות חולקות זו על זו,
2.1
או שכל אחת מהן מעלה תשובה אחרת - נוספת,
2.2
או שהברייתא השניה מחזקת את האמור בברייתא הראשונה.
3.
לכאורה, זו שאלה בכל מקום שמובא הביטוי - כבסוגייתנו - "תניא אידך":
3.1
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרנב:
תניא אידך. שיטת התלמוד היא למנקט הך לישנא היכא דקא מייתי ברייתא אחריתי לסיועי קמייתא
ומצאתי מחודש דקאמר תניא אידך היכא דברייתא בתרייתא פליגי אקמייתא בסוטה דף ט"ו ב' דקאמר תניא אידך ומן העפר אשר יהיה וכו' ופי' רש"י פליגי אקמייתא וכו' עיין שם:
ה"יד מלאכי" אומר שמשמעות הביטוי "תניא אידך" היא סיוע מהברייתא השניה לאמור בברייתא הראשונה.
כמו כן הוא מציין שלעיתים הביטוי הזה דווקא פותח ציטוט ברייתא שסותרת את הדעה שלפניה.
3.2
לא ברור לי אם הוא מתכוון גם לאמור לעיל בסעיף 2.1
3.3
אולי נאמר ש"תניא אידך" הכוונה להכריע את ההלכה כאותה ברייתא. אבל לא מצאתי לזה סימוכין !!!
4.
אבל בסוגייתנו מובא ביטוי הביטוי "הי אמר ליה ברישא?" – מופע יחידאי בש"ס - 2 סוגיות בש"ס.
כלומר, נקודת המוצא של הגמרא היא, ששתי הברייתות הן "אמת", כלומר, רבי אליעזר טען את הדברים האמורים בשתי הברייתות, ולכן הגמרא דנה "רק" איזו טענה הועלתה ראשונה.
4.1
ואולי כוונת הגמרא לומר, שהטענה השניה שהועלתה בפועל [אחת משתי הברייתות] חולקת על הטענה הראשונה ומבטלת אותה, דהיינו, שרבי אליעזר חזר בו מהטענה הראשונה.
4.2
ועל כך, בפשטות, חולקים האמוראים בסוגייתנו: רב כהנא משמיה דרבא סובר, שרבי אליעזר הוסיף טענה "חלשה" - הברייתא השניה [ואולי להיפך], ורב טביומי משמיה דרבא סובר שרבי אליעזר הוסיף טענה חזקה - הברייתא השניה - שמבטלת את הטענה שמובאת בברייתא הראשונה, ובלשון הגמרא: "שדי זוטרי ושקיל רברבי".
4.3
רבי יוסף קארו, "כללי הגמרא הנוספים" על "הליכות עולם", עמוד שד:
כתבתי זה ללמד דעת למתוכחים שאע"פ שטען טענה חשובה אל ימנע מלטעון טענה אחרת אע"פ שאינה חשובה כ"כ ואין צ"ל אם הוא בהפך
הוא מסיק כלל מתודי מסוגייתנו.
5.
ראה ב"בית אהרן", מגיד אהרן, ה, עמוד קצד, ובעמוד שדמ, שיש אומרים שזהו המקור למחלוקת הפרשנים לגבי כל "איכא דאמרי" בגמרא, האם הלכה כלשון ראשון או כלשון אחרון.
6.
אבל עדיין קצת קשה, מדוע דיון כבסוגייתנו לא נערך בכל מקום שמובאים בש"ס שני תרוצים!
6.1
ובאמת, יש פרשנים שדנין בעניין המיוחד בסוגייתנו:
פני יהושע מסכת בבא קמא דף מא עמוד ב: ראה בסוף דבריו:
בגמרא רב כהנא משמיה דרבא אמר מתכוין אמר ליה ברישא משל לצייד כו' רב טביומי משמיה דרבא אמר המית אמר ליה ברישא משל לצייד כו' שדי זוטרא ושקיל רברבי.
ויש לתמוה מאי נפקא מינה בהאי פלוגתא הנך מושלי משלים למה לי.
ויותר קשה דמשל דרב טביומי לא דמי כלל לנמשל, דהתם שדי זוטרא לפי שאין לו כלי כמו שפי' רש"י משא"כ הכא הוי מצי ר' אליעזר למימר תרווייהו
ולמאי דפרישית אתי שפיר
ונפתח במילתא דרב טביומי שסובר דשינויא דהמית קרי ליה זוטרא כיון דלפי"ז צ"ל דכופרא כפרה והיינו על כרחך משום דס"ל פלגא ניזקא ממונא ומש"ה בעי כפרה כדפרישית והוה דלא כהלכתא דהא קי"ל פלגא נזקא קנסא
משא"כ לשינויא בתרא הוה איפכא דעל כרחך לענין מתכוין צ"ל דס"ל חצי נזק קנסא וכופרא נמי קנסא דלא בעי כפרה משא"כ אם נאמר דכופרא כפרה למה יתחייב חצי כופר במתכוין הא אפילו במועד כה"ג לא בעי כפרה דלא חמיר מאדם גופיה דבמתכוין לנפלים והרג בן קיימא פטור לגמרי כל שכן דבניזקי בהמתו
אלא על כרחך דכופרא לאו כפרה
והיינו דשדי זוטרא ושקיל רברבי כיון דאי אפשר לקיים שניהם דהוי דבר והפוכו זהו סברת ר' טביומי,
משא"כ רב כהנא דאמר מתכוין אמר ליה ברישא סובר דלא הוי דבר והפוכו דבשינויא דמתכוין נמי מצי סבר דכופרא כפרה אלא דאפ"ה מתחייב במתכוין לנפלים כו' דגזירת הכתוב הוא מריבוי דאם כופר כסברת אביי לקמן [מ"ג ע"א] אליבא דר' אליעזר והא דקרי לשינויא דהמית זוטרא, היינו משום דלא אתיא אלא למ"ד כופרא כפרה משא"כ לשינויא דמתכוין מתוקמא שפיר אליבא דכו"ע אפילו למ"ד פלגא נזקא ממונא, מיהו רב טביומי דס"ל דהאי שינויא דמתכוין לא מצי סבר כופרא כפרה היינו משום דס"ל כרבה לקמן דר' אליעזר לא דריש אם כופר אלא מסברא מחייב ליה כמ"ש התוס' לקמן [שם ד"ה אמר] וממילא דלפי"ז על כרחך לא מצי סבר כופרא כפרה כדפרישית,
ובסוף דבריו:
נמצא דרב כהנא ורב טביומי פליגי בפלוגתא דרבה ואביי לקמן ודוק שהוא כפתור ופרח:
