הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איפוך"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא לט ע"א
מעליית מאן?
רבי יוחנן אמר: מעליית יתומין,
רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס.
ומי א"ר יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר רב אסי:
אין נזקקין לנכסי יתומין אלא א"כ רבית אוכלת בהן,
ורבי יוחנן אמר: או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני!
איפוך,
רבי יוחנן אמר: מעליית אפוטרופסין,
רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית יתומין.
אמר רבא: משום דקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, משוית ליה לרבי יוסי בר חנינא טועה?
והא רבי יוסי בר חנינא דיינא הוא, ונחית לעומקיה דדינא!
אלא, לעולם לא תיפוך, ומזיק שאני.
רבי יוחנן אמר: מעליית יתומים, דאי אמרת מעליית אפוטרופוס,
ממנעי ולא עבדי;
רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס,
וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי.
מבנה הסוגיה:
1.
שאלת הגמרא, מכסף של מי פורעים את תשלום הנזק, מנכסי היתומים, או מנכסי האופוטרופוס [וכשהיתומים יגדלו הם יחזירו לאפוטרופוס את התשלום].
מעליית מאן?
2.
מחלוקת:
רבי יוחנן אמר: מעליית יתומין,
רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס.
3.
הגמרא מקשה על רבי יוחנן משיטת עצמו במקום אחר:
ומי א"ר יוחנן הכי? והאמר רב יהודה אמר רב אסי:
אין נזקקין לנכסי יתומין אלא א"כ רבית אוכלת בהן,
ורבי יוחנן אמר: או לשטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני!
4.
איפוך,
רבי יוחנן אמר: מעליית אפוטרופסין,
רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית יתומין.
הגמרא מיישבת:
"איפוך" - שינוי הדוברים. כלומר, יש "להפוך" את שמות האמוראים, ויוצא שרבי יוחנן הוא זה שאמר "מעליית אפוטרופסין.
4.1
על ידי השינוי הנ"ל מתיישבת הקושיה לעיל בסעיף 3.
5.
אמר רבא: משום דקשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, משוית ליה לרבי יוסי בר חנינא טועה?
והא רבי יוסי בר חנינא דיינא הוא, ונחית לעומקיה דדינא!
רבא מקשה:
האם כדי ליישב את דברי רבי יוחנן ראוי לגרום שרבי יוסי בר חנינא טועה? והרי - כנראה שזו כוונת רבא - רבי יוסי בר חנינא הוא דיין וכנראה הלכה כמותו.
5.1
הביטוי "משוי... טועה" - מופע יחידאי בש"ס.
הביטוי "דיינא הוא" במשמעותו כבסוגייתנו - 2 מופעים בש"ס. גם כלפי רבי נתן, וגם נמסר על ידי רבא.
5.2
הרי מצינו פעמים רבות בש"ס את המושג "איפוך" - שמחליפים את שמות החכמים, אלא, שכאן - מדגיש רבא - ידוע ומקובל שהלכה צריכה להיות כרבי יוסי ברבי חנינא נגד רבי יוחנן .
5.3
האם הלכה כרבי יוסי בר חנינא גם כלפי כל שאר החכמים?
5.4
מוכח מהדיון לעיל ש"איפוך" לא נקבע על סמך מסורת היסטורית, אלא מהכרח עיוני.
6.
ורבא באמת מבטל את ההכרח ב"איפוך":
אלא, לעולם לא תיפוך, ומזיק שאני.
6.1
והוא מסביר את שתי הדעות:
רבי יוחנן אמר: מעליית יתומים, דאי אמרת מעליית אפוטרופוס,
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לט עמוד ב
ממנעי ולא עבדי;
רבי יוסי בר חנינא אמר: מעליית אפוטרופוס,
וחוזרין ונפרעין מן היתומים לכי גדלי.
7.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ד:
הזיקו אחר שהועדו בפני אפטרופין, אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו ואם הועד בו שלשה ימים ואחר כך הזיק משלם נזק שלם מן היפה שבנכסי אפטרופין ולכשיגדלו היתומים יעשו דין עם האפטרופין וישלמו להן.
השגת הראב"ד:
הזיקו אחר שהועדו בפני אפטרופין אם עדיין הוא תם משלם חצי נזק מגופו. א"א ורבא /בבא קמא דף לט) מפרש לסתם מתניתין דאין מעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו.+
7.1
מגיד משנה הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ד:
ד] ומה שאמר רבינו משלם נזק שלם מן המעולה שבנכסי אפוטרופוסין מחלוקת בגמ' ר"י אומר מעליית יתומים ור' יוסי בר חנינא אמר מעליית אפוטרופסין ופסק כר' יוסי בר חנינא
ור"ח פסק כר"י:
הרמב"ם פוסק כרבי יוסי בר חנינא - מעליית אפוטרופסין - לפי רבא שלא מקבל את ה"איפוך". הוא לא מדגיש מדוע באמת הלכה כרבי יוסי בר חנינא.
7.2
כסף משנה הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ג:
[ג] שור של חרש שוטה וקטן וכו'. כתב ה' המגיד ומ"ש רבינו משלם נזק שלם מן המעולה שבנכסי אפטרופסין מחלוקת בגמ' וכו' ופסק כר' חנינא.
וטעמו משום דאמר בגמ' (בבא קמא דף ל"ט) דר"י בר חנינא דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא:
הוא מדגיש מדוע באמת הלכה כרבי יוסי בר חנינא.
8.
פסקי ריא"ז - הערות מסכת בבא קמא פרק ד - שור שנגח ד' וה':
17 גמרא שם: מעליית מאן, רבי יוחנן אמר מעליית יתומין, רבי חנינא אמר מעליית אפוטרופוס, ופסק רבינו כר' יוחנן, וכ"פ הר"ח מביאו הראב"ן ב"ק דף קפט, ע"ד, ומ"מ רמב"ם נז"מ פ"ו, ה"ד, וכ"פ ההשלמה והרא"ש בפרקין ה"ד, וכן מביא בשם הברצלוני,
וכתב הרא"ש שם משום דר' יוחנן היה רבו של רבי חנינא, ואין הלכה כתלמיד במקום רב,
הרא"ש פוסק כרבי יוחנן כי היה רבו של רבי יוסי ברבי חנינא.
והרמב"ם שם פוסק כרבי חנינא, וכ"פ הרמ"ה מביאו הרא"ש שם, משום דקרי ליה דיינא ונחית לעומקא דדינא, עיין שם.
9.
הרא"ש:
"ורבא דמתרץ למילתיה לאו משום דסבירא ליה כוותיה, אלא דרבא פשיטא ליה דאין נזקקין לנכסי יתומין, והיה קשה לו, ובשביל קושיא זו הפך דברי רבי יוחנן ולא חשש על דרבי יוסי ברבי חנינא דדיינא הוא דמסתמא לא נחלק על דבר זה שהוא פשוט לכל"
הוא מסביר שבאמת מדברי רבא משמע שהוא פוסק כרבי יוסי ברבי חנינא, אבל באמת לא כך, כי כל כוונת רבא ליישב את דברי רבי יוסי ברבי חנינא כי לא נראה לו שרבי יוסי ברבי חנינא לא מקבל את העיקרון של "מנכסי האפוטרופסין".
10.
הערה:
א.
תשובות הגאונים - גאוני מזרח ומערב סימן רכז:
וששאלתם נכסים ידועים לבעל הלכה כר' יוחנן או כר' יוסי בר' חנינא כך ראינו שבכל התלמוד כולו מקום שחלוקין ר' יוחנן ור' יוסי בר' חנינא הלכה כר' יוחנן...
העיקרון הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד רבי יוסי ברבי חנינא.
ב.
אמנם הוא מדבר על רבי חנינא עצמו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנז:
רב ור' חנינא הלכה כרב וכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא, הרלנ"ח
