הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"אם תימצי לומר"

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא לז ע"א

 

גמ'. איתמר, רב זביד אמר: ואינו מועד תנן, 
רב פפא אמר: אינו מועד תנן. 
רב זביד אמר: ואינו מועד תנן, הא סתמא הוי מועד; 
רב פפא אמר: אינו מועד תנן, דסתמא לא הוי מועד. 
רב זביד דייק מסיפא, רב פפא דייק מרישא. 
... ורב פפא? 
אמר לך: אצטריך, סלקא דעתיך אמינא, הואיל ופרץ ביה בההוא מינא פרץ ביה, לא שנא גדולים דידיה ולא שנא קטנים דידיה, קמ"ל דלא הוי מועד. 
רב פפא דייק מרישא, דקתני: מועד לאדם אינו מועד לבהמה; 
... ורב זביד? אמר לך: רישא אחזרה קאי, 
...מיתיבי, סומכוס אומר: מועד לאדם מועד לבהמה, מק"ו: 
ומה לאדם מועד, לבהמה לכ"ש; 
מכלל דת"ק אינו מועד קאמר! 
א"ל רב זביד: סומכוס אחזרה קאי,... 
אמר רב אשי: ת"ש, אמרו לפני רבי יהודה: ה"ז מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול? 
אמר להן: לשבתות - משלם נזק שלם, 
לימות החול - משלם חצי נזק; 
... אמר רב ינאי: מרישא נמי דיקא, דקתני: 
את שמועד לו - משלם נזק שלם, 
ואת שאינו מועד לו - [משלם] ח"נ; 
... ואת"ל נמי איתא לדרב פפא, 
נגח שור חמור וגמל - נעשה מועד לכל.  

 

1.
מחלוקת בגמרא לגבי פירוש המשנה - בין רב זביד ורב פפא.

2.
הגמרא מביאה הוכחות ודחיות לשני הצדדים.

3.
רב אשי ורב ינאי מקשים על רב פפא ועל כן משמע שהם פוסקים כרב זביד.

4.
אחר כך הגמרא מנסה ליישב את שיטת רב פפא ופותחת בביטוי "ואם תימצי לומר נמי איתא לדרב פפא..."

"נמי איתא" - מופע יחידאי בש"ס

5.
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ח:

שור שהוא מועד למינו הרי זה אינו מועד לשאינו מינו, הועד לאדם אינו מועד לבהמה הועד א לקטנים אינו מועד לגדולים, לפיכך אם הזיק את מין שהוא מועד לו משלם נזק שלם ואם הזיק לשאר המינין משלם חצי נזק. היה מועד לשבתות אינו מועד לימות החול ואם הזיק בשבתות משלם נזק שלם ובימות החול משלם חצי נזק, ומאימתי היא חזרתו משיהיו התינוקות ממשמשין בו ביום שהוא מועד לו ולא יהיה מזיק נזק שהועד לו.

משמע שפוסק כרב פפא.

6.
הלכה למשה הלכות נזקי ממון פרק ו הלכה ח:

[ח] שור שהוא מועד למינו הרי זה אינו מועד לשאינו מינו וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל משנה פ' שור שנגח ד' וה' ופסק כרב פפא וכן פסקו ר"ח והרי"ף ז"ל עכ"ל
וכן פסק הרא"ש ז"ל

וכתוב בהגהות אשירי שם שכן כתב האו"ז וכ"כ (הר"ן) [הנמוק"י] ז"ל דמדקאמר תלמודא אם תמצא לומר שמענו דהלכתא כרב פפא דקיימא לן דכל את"ל דלא איתמר למבעיא בעיא עליה אלא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא הלכתא היא כן יעו"ש

בגלל הביטוי "ואם תימצי לומר" כשיטת רב פפא משמע שכך הלכה. כלומר, "עורך הגמרא" הוא זה ששיבץ את הביטוי הזה כדי ללמדנו שכך הלכה.

7.

ואף על גב דשם בתלמודא בבא קמא דף ל"ז ע"א דייק רב אשי ממתני' דלא כר' פפא ומשמע דאתותב רב פפא כבר יישבו לזה המפרשים ז"ל יעו"ש בספר תורת חיים וקקיון דיונה

לכאורה יש לפסוק כשיטת רב זביד דווקא מפני שרב אשי הקשה על רב פפא, ובדרך כלל הלכה כרב אשי כיוון שהיה "עורך הגמרא" [וגם מפני שרב אשי מוגדר כ"בתראי" לעומת רב פפא ורב זביד ולעומת ה"סתמא דגמרא" ששיבצה בסוגיה את "ואם תימצי לומר", והכלל הוא ש"הלכה כבתראי"].

7.1
ולפי ההמשך נראה לומר שהכרעתו של רב אשי "גוברת" על הכרעתו של מי ששיבץ בגמרא את הביטוי "אם תימצי לומר".

8.
ובהמשך דבריו:

אבל הכא דאיק עליה דר"פ מרישא וסיפא ועומד בקושיא ומסיק את"ל אין משמעותו פסק הלכה אלא רווחא דמילתא היא אפי' את"ל לר"פ כמו שאינו אפ"ה נגח שור וחמור
ובק"ו לרב זביד

וכן משמע מלישנא דתלמודא את"ל נמי איתא לר"פ ולא אמר את"ל איתא לר"פ וכו'
כלומר אף שדברי ר"פ סתורים ומבוטלים את"ל דאיתא נמי לר"פ וכו'

ועוד תדע מדאמר רב אשי דהוא בתרא מרישא נמי דייקא וכו' וכן פסק הסמ"ג כר"ז על כן נ"ל דברי התוס' עיקר והם האחרונים שאנו מימיהם שותים וכו' עכ"ל.

כלומר, הביטוי המיוחד בסוגייתנו "את"ל נמי איתא לדרב פפא" בדגש על המלה "נמי" אינו דומה לכל "אם תימצי לומר" אחר בש"ס, לכן אין לראות בכך הכרעה של "עורך הגמרא". הביטוי "אם תמצא לומר איתא לדרב..." מובא רק פעם אחת נוספת בש"ס, אבל בלי המלה "נמי".

8.1

לפי הנ"ל יוצא, שבאמת כעיקרון, הביטוי "אם תימצי לומר" מהווה הכרעה מאוחרת יותר - סבוראים/גאונים - להכרעתו של עורך הגמרא - רב אשי.

9.
ראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רנה.
 

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)