הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חלוקין עליו חבריו"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא לה ע"ב
גמ'. אמר רבי חייא בר אבא, [זאת אומרת:] חלוקים עליו חביריו על סומכוס, דאמר: ממון המוטל בספק חולקין.
1.
באופן עקרוני יש מחלוקת בדין לגבי ממון המוטל בספק אם אומרים "המוציא מחברו עליו הראיה" - "חכמים", או "יחלוקו" - לפי סומכוס.
2.
סוגייתנו קובעת שמשנתנו - שהיא "סתם משנה" - חולקת על סומכוס.
3.
הדין של סומכוס שממון המוטל בספק יחלוקו לא מוזכרים באף משנה [ובכלל, סומכוס שהיה תלמיד מובהק של רבי מאיר מוזכר במשניות רק 3 פעמים - בעניינים שונים].
4.
יש מקרים בהם כוונת הביטוי "חלוקין עליו..." היא שגם חכמים שחולקים על התנא המסויים לא מובאים באף משנה - ולא כבסוגייתנו לעיל בסעיף 2, כגון:
מכות דף כג
בגמרא:
מתני'. כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו ידי כריתתם, שנאמר: +דברים כ"ה+ ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל...
גמ'. א"ר יוחנן: חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל.
אמר רב אדא בר אהבה: אמרי בי רב, תנינן: אין בין שבת ליום הכפורים - אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהכרת; ואם איתא, אידי ואידי בידי אדם הוא!
רב נחמן (בר יצחק) אומר: הא מני? רבי יצחק היא, דאמר: מלקות בחייבי כריתות ליכא; דתניא, רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו? לדונו בכרת ולא במלקות.
רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן, זה עיקר זדונו בידי אדם, וזה עיקר זדונו בידי שמים.
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כר' חנניה בן גמליאל.
5.
רבי חנניה סובר שכל מי שחייב כרת וקיבל מלקות נפטר מעונש של כרת. הרישא מסתיימת בניסוח "דברי רבי חנניה בן גמליאל". ניסוח זה בש"ס מלמד שאחרי דעה זו מובאת דעה חולקת. במשנתנו אין דעה אחרת, ולכן סגנון זה תמוה.
6.
אמנם הגמרא - רבי יוחנן - אומרת מיד בתחילת הסוגיה "חלוקין עליו חבריו..." והם סוברים שלמרות שקיבל מלקות עדיין חייב כרת. כך גם עונה התויו"ט.
7.
אולם עדיין קשה מדוע רבי יהודה הנשיא לא שיבץ במשנה את דעת החולקים.
8.
והתשובה פשוטה: החולקים לא אמרו דעתם בפירוש באף מקום. והנה אפילו הגמרא מקשה בסוגייתנו על רבי יוחנן ממשנה שמשמע ממנה שהיא בנויה - בעקיפין - על שיטה [לא ברור מי אמרה] שחולקת על רבי חנניה.
9.
רב פוסק שהלכה כרבי חנניה, ואולי לכן רק דבריו הובאו במשנה. אבל עדיין קשה הניסוח "אלו דברי..."
10.
"הא מני" – לפעמים לשון זה לא מוכיח שכך הלכה, אלא מציין את העובדה שאותה דעה אומרת דין מסויים במפורש..
11.
ובחזרה לסוגייתנו - בבא קמא דף לה - מדוע הגמרא מציינת "חלוקין עליו חבריו" ולא אומרת במפורש שמשנתנו איננה כסומכוס בניסוח "מתניתין דלא כסומכוס", כמו במסכת בבא מציעא דף ב עמוד ב "לימא מתניתין דלא כסומכוס, דאי כסומכוס - האמר: ממון המוטל בספק - חולקין בלא שבועה".
12.
אולי התשובה היא, ששם - במסכת בבא מציעא - הגמרא משתדלת להעמיד את המשנה גם כשיטת סומכוס.
13.
הערה: הביטוי "חלוקין עליו" - 10 מופעים בש"ס לגבי תנאים שונים. [הביטוי "חולקים עליו" - 0 מופעים בש"ס]
