הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כסתמא דגמרא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא לג ע"א

רב זביד משמיה דרבא מתני לה אהא: ומצא - פרט לממציא את עצמו,
מכאן א"ר אליעזר בן יעקב: מי שיצתה אבן מתחת ידו, והוציא הלה את ראשו וקיבלה - פטור;א"ר יוסי בר חנינא: פטור מגלות וחייב בארבעה דברים.
מאן דמתני לה אהא - כ"ש אקמייתא,
ומאן דמתני לה אקמייתא, אבל אהא פטור לגמרי. 

רא"ש מסכת בבא קמא פרק ג סימן יא:

...וכתב רב אלפס ז"ל דמסתברא כמאן דמתני אקמייתא דפטרי בהא לגמרי. ומה שלא הכריע בין תרי קמייתא. לפי שאין נפקותא ביניהן אלא לענין גלות ולענין דרוש וקבל שכר.
ונראה לי דהלכה כלישנא קמא דסתמא דגמרא קאמר לה.
ולישנא בתרא יחידאה היא דרב פפא משמיה דרבא קאמר לה.
ורבא גופיה קאמר אלישנא קמא ק"ו ומה יער וכו' ופריך אלישנא קמא ושני לה.
והר"מ הלוי ז"ל פסק כלישנא בתרא. והנראה בעיני כתבתי.
מיהו אפילו בזמן הזה יש נפקותא בין הני תרי לישני. דמאן דמתני אסיפא ברישא פטור מד' דברים ואף מנזק. והא דלא קאמר דמאן דמתני אסיפא (אבל) ברישא פטור מה' דברים. משום דבברייתא קתני ומת [עיקרה] לגבי גלות מיתניא. ומדכתב רב אלפס מסתברא כמאן דמתני אקמייתא דפטרי בהא לגמרי משמע דלא מסתבר ליה למיפטר בארבעה דברים אלא בהא לחודא. אבל בתרתי קמייתא מסתבר ליה לחיובי בארבעה דברים.
והיינו כלישנא בתרא דרב פפא משמיה דרבא.
והאי לישנא בתרא נראה לו עיקר
דללישנא קמא לא קאי רבי יוסי בר חנינא אמה דקתני בברייתא:

מבלי להיכנס לתוכן הדברים נציין שני עקרונות פסיקתיים שמוזכרים בדברי הרא"ש [על פי הסברו ברי"ף] אע"פ שיתכן שהעקרונות השונים חלוקים ביניהם:

1.
כשיש שתי לשונות בדברי אמורא יש לפסוק כ"לשון אחרון"="לישנא בתרא" [לא לגמרי מוכרח מדבריו].

2.
לשון שמובאת על ידי "סתמא דגמרא" עדיפה על לשון שמובאת בשמו של אמורא, [ועל כן בסוגייתנו הלכה כלישנא קמא].