הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
איזו ריצה מותרת בערב שבת
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא לב ע"א-ע"ב
אמר מר: ומודה איסי, בע"ש בין השמשות - שהוא פטור, מפני שרץ ברשות.
בע"ש מאי ברשות איכא?
כדר' חנינא, דאמר ר' חנינא:
בואו ונצא לקראת כלה מלכתא;
ואמרי לה: לקראת שבת כלה מלכתא.
רבי ינאי מתעטף, וקאי ואמר: בואי כלה, בואי כלה.
1.
הגמרא קובעת שיש היתר לרוץ בערב שבת [בין השמשות] ואין בריצה משום חריגה מהנוהג, ולכן הרץ יהיה פטור אם פגע באדם אחר, כי חובת הזהירות מוטלת על שניהם בשווה.
2.
רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ו הלכה ט:
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך והוזק אחד מהן בחבירו שלא בכוונה, זה הרץ חייב מפני שהוא משנה, ואם היה ערב שבת בין השמשות ג פטור מפני שהוא רץ ברשות כדי שלא תכנס השבת והוא אינו פנוי, היו שניהם רצים והוזקו זה בזה שניהם פטורין ואפילו בשאר הימים.
מהרמב"ם משמע שהריצה בבין השמשות בערב שבת מותרת לכל צורך שהוא.
3.
ר' עובדיה מברטנורא מסכת בבא קמא פרק ג:
אחד רץ ואחד מהלך וכו' - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות וימים טובים, או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה, שניהם פטורים.
דבערבי שבתות וימים טובים מי שרץ רץ ברשות, שהולך לדבר מצוה להכין לצרכי שבת ויו"ט, ומשום הכי פטור. ובשאר ימות השנה כששניהם רצים, הואיל ושניהם משנים, שניהם פטורים:
משמע ממנו שהרץ פטור רק בגלל שרץ לצרכי שבת.
4.
לכאורה יוצא שיש כאן מחלוקת:
אם אדם רץ בבין השמשות בערב שבת לצורך התעמלות, נראה, שלפי הרמב"ם זוהי ריצה מותרת, ואילו לפי הרע"ב - ריצה "חריגה".
ונראה גם, שלפי הרע"ב הרץ צריך להביא הוכחה שריצתו היתה לצורך מצוה.
5.
שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזיקין סימן שעח סעיף ח:
היה אחד רץ ואחד מהלך, והוזק המהלך ברץ, חייב, מפני שרץ שלא ברשות. בד"א, בחול. <ד>
אבל בע"ש בין השמשות, פטור, {יא} מפני שרץ ברשות. (כב] ודוקא בסתם, דתלינן דרץ לצורך שבת.
אבל אם ידוע שאינו רץ אלא לשאר חפציו, ולא שייכא ביה צורך שבת, חייב כמו בחול) (ר"ן פרק המניח).
משמע ממנו לכאורה שהוא בא ליישב את דברי הרמב"ם עם דברי הרע"ב.
5.1
סמ"ע סימן שעח ס"ק יא:
יא] מפני שרץ ברשות. ז"ל הרמב"ם פרק (ב') [ו'] דחובל [ה"ט] דרץ ברשות כדי שלא תכנס שבת והוא אינו פנוי, עכ"ל.
ולשון זה משמע לכאורה אפילו רץ בעסקיו לגומרם קודם שבת מיקרי ברשות, אבל ממ"ש מור"ם אחר זה מוכח דס"ל דוקא דרץ בעסקי צרכי שבת מיקרי ברשות, ועיין פרישה [סעיף ח']:
בראש דבריו הוא מביא את ההסבר שהבאנו לעיל בסעיף 3 ובסעיף 4.
