חסידים הראשונים
בבא קמא ל ע"א
"תנו רבנן: חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים, כדי שלא יעכב המחרישה. רב ששת שדי להו בנורא. רבא שדי להו בדגלת.
אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין.
רבא אמר: מילי דאבות.
ואמרי לה: מילי דברכות".
וכי רק בעניני נזיקין, אבות, וברכות, ראוי להתחסד?
אלא שדברי רב יהודה נסובים על דברי הברייתא שבסמוך, ובא לעודד את מי שחפצה נפשו בחסידות שיתדמה לאותם חסידים הראשונים, ויקפיד לא להזיק ולא לפגוע בזולת.
וחסיד נוסף שהטיף להקפיד, ובודאי גם הקפיד בעצמו, במילי דנזיקין דוקא, הוזכר להלן בדף נ ע"ב: "תנו רבנן: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים. מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרה"ר, ומצאו חסיד אחד, אמר לו: ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך! לגלג עליו. לימים נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רה"ר ונכשל באותן אבנים, אמר: יפה אמר לי אותו חסיד מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך".
ומצינו חסיד מאותם החסידים הראשונים – במסכת אבות פרק ב משנה ח: רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד. ובמה היתה חסידותו? באותה זהירות במילי דנזיקין, כך מרומז שם במשנה יב: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יְהִי מָמוֹן חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, שכן מצינו שרגילים היו החכמים לעסוק בענין שבו התחזקו ביותר. פירוט בקישור זה.
והוסיף רבא על דברי רב יהודה ואמר שמצינו חסידים נוספים במשנה – במסכת אבות בפרק ה, במשנה י: שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, חָסִיד. במשנה יא: קָשֶׁה לִכְעוֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת, חָסִיד. במשנה יג: יִתֵּן וְיִתְּנוּ אֲחֵרִים, חָסִיד. במשנה יד בְּהוֹלְכֵי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ: הוֹלֵךְ וְעוֹשֶׂה, חָסִיד. ומי שחפצה נפשו בחסידות ראוי לו שיתחזק עד שיתקיימו בו אותם מילי דאבות.
והוסיפו ואמרו "אמרי לה" שמצינו במשנה חסידים הראשונים נוספים – במסכת ברכות פרק ה משנה א: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ, חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. לכן על הרוצה להיות חסיד להתדמות להם בשלמות תפילתם.
