הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב יוסף ואביי - כמי הלכה?
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא כג ע"ב
הנהו עיזי דבי תרבו דהוו מפסדי ליה לרב יוסף,
א"ל לאביי: זיל אימא להו למרייהו דליצנעינהו.
אמר ליה: אמאי איזיל? דאי אזילנא, אמרי לי: לגדור מר גדירא בארעיה.
ואי גדר, שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה?
כשחתרה;
אי נמי, דנפיל גודא בליליא.
מכריז רב יוסף, ואיתימא רבה, דסלקין לעילא ודנחתין לתחתאה:
הני עיזי דשוקא דמפסדי, מתרינן במרייהו תרי ותלתא זמנין,
אי ציית - ציית,
ואי לא - אמרין ליה: תיב אמסחתא וקבל זוזך.
1.
לכאורה יש מחלוקת עקרונית בין רב יוסף - שסובר שעל הניזק להישמר מהמזיק - ובין אביי שסובר שעל המזיק להישמר שלא להזיק.
2.
רי"ף מסכת בבא קמא דף י עמוד ב:
הנהו עיזי דבי תרבו דהוו קא מפסדי להו לרב יוסף אמר ליה לאביי זיל אימא להו למרייהו דלצנעינהו א"ל אמאי איזיל דאי אזילנא אמרו לי לגדור מר גדירא לארעיה ואי גדרי שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה כשחתרה אי נמי בנפל גודא בליליא וקי"ל כרב יוסף וליתא לדאביי דשינויא בעלמא הוא...
הוא פוסק בסוגייתנו כרב יוסף.
2.1
האם כוונתו שבאופן עקרוני הלכה כרב יוסף נגד תלמידו - אביי, אלא שהוא מצרף נימוק נוסף, שדינו של אביי נאמר רק כ"שינוייא בעלמא".
2.2
או שכוונתו לכך, שהלכה כרב יוסף מפני שטענתו של אביי הוא "שינוייא בעלמא".
2.3
בדרך כלל, משמעות הביטוי "שינויא בעלמא" היא, שמדובר בהסבר/תרוץ דחוק שאין הכרח לסמוך עליו [או שאין לסמוך עליו אם יש הסבר אחר].
2.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק ב סימן י:
י [דף כג ע"ב] הנהו עיזי דבי תרבו דהוו מפסדו ליה לרב יוסף.
א"ל לאביי זיל אימא להו למרייהו דליצנעינהו א"ל למאי איזיל דאי אזלי' אמרי לי לגדר מר גדרה לארעיה
כתבו התוספות אישתמוטי הוה משתמט אביי שלא היה חפץ לילך
דהא תנן אכלה מתוך החנות משלמת מה שהזיקה
ולא אמרינן שהיה לו לנעול חנותו
תוס' מסביר שההתנהגות של של אביי היא "דידקטית" - שלא רצה בכלל לקיים את מבוקשו של רבו - רב יוסף!!! וכל זה מפני שהיה משוכנע שאין הדין כרב יוסף על סמך ההוכחה מהמשנה.
2.4
נראה לי שלפי דברי התוס' משמע שאין הלכה כאביי בגלל שלא אמר את דעתו ואת ההוכחה במפורש, ולא מפני שאין הלכה כאביי נגד רב יוסף.
3.
המשך הרא"ש:
וכן פסק רב אלפס ז"ל דליתא לדאביי.
הוא סובר שהרי"ף סובר כתוס', אולם לענ"ד איו הדבר מוכרח, שהרי ההסבר בסעיף 2.4 איננו זהה להסבר בסעיפים 2.1-2.2.
4.
ומצאתי כתוב בשם ר"ח ז"ל דפסק הלכה כאביי.
ר"ח פוסק כאביי.
4.1
אולי כי הוא פוסק שהלכה כבתראי, ועל כן הלכה כאביי נגד רב יוסף על אף שהיה תלמידו [ובסוגייתנו גם ברור שחלק עליו בחייו].
5.
ומוסיף הרא"ש:
ומודה אביי דבעיר אם נכנסה לחצר הניזק ואכלה שחייבת שאין אדם יכול לנעול דלתי ביתו כל היום.
והרועה יש לו לשמור הבהמה כשמוליכה דרך העיר שלא תיכנס לבית ותזיק
אבל כשמתפשטים בשדה אינו יכול לשמור את כולם שלא יכנסו לשדות אחרים הלכך צריך אדם לגדור שדהו.
המקרה בסוגייתנו היה בעיר - אז יש מחלוקת בין רב יוסף ואביי - אבל בשדה מודה אביי שעל הניזק להישמר!
והא דפריך שן דחייב היכי משכחת לה פי' שן דכתיב בקרא ובער בשדה אחר היכי משכחת לה:
6.
נראה לי שמשמע מהפוסקים שהלכה כאביי.
