הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכתא גמירי לה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא יז ע"ב
תניא אידך: תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו - משלם נזק שלם,
העלו עפר או צרורות - משלמין חצי נזק;
סומכוס אומר: נזק שלם.
תניא אידך: תרנגול שהיה מפריח ממקום למקום, ויצתה רוח מתחת כנפיו ושיברה את הכלים - משלם חצי נזק;
סתמא כרבנן.
אמר רבא: בשלמא סומכוס, קסבר: כחו כגופו דמי,
אלא רבנן, אי כגופו דמי, כוליה נזק בעי לשלם!
ואי לאו כגופו דמי, חצי נזק נמי לא לשלם!
הדר אמר רבא: לעולם כגופו דמי, וחצי נזק צרורות - הלכתא גמירי לה.
אמר רבא: כל שבזב טמא - בנזקין משלם נזק שלם, כל שבזב טהור - בנזקין משלם חצי נזק.
ורבא, צרורות אתא לאשמועינן?
לא, רבא - עגלה מושכת בקרון קא משמע לן.
1.
מכל מהלך הגמרא משמע שהלכה היא כתנא קמא בברייתא, שעל "צרורות" משלמים חצי נזק בגלל שהיא "הלכתא גמירי לה".
1.1
רש"י - על דף ג עמוד ב - מגדירה כ"הלכתא גמירי לה למשה מסיני"
2.
הגמרא הביאה כמה ברייתות שסוברות את הדין המיוחד של צרורות - חצי נזק, ואת "תנא קמא" בברייתא - שבה מובאת גם דעת סומכוס החולקת - היא מנסחת כ"רבנן", והיא קובעת שאחת הברייתות היא "סתם ברייתא" שסוברת כ"סתמא דרבנן"!
3.
מסוגייתנו משמע שגם לגבי "הלכה למשה מסיני" יש מחלוקת אם אמנם הלכה ספציפית זו היא "הלכה למשה מסיני", ועל כן מקשים מסוגייתנו על דעת הרמב"ם, שקובע שאין מחלוקת לגבי הלכות שהן "הלכה למשה מסיני".
ואפילו רבא בסוגייתנו התלבט בעניין זה.
ראה בסעיף הבא:
4.
רמב"ם הלכות ממרים פרק א הלכה ג:
דברי קבלה אין בהן מחלוקת לעולם וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבינו,
ודברים שלמדין מן הדין אם הסכימו עליהן בית דין הגדול כולן הרי הסכימו, ואם נחלקו בהן הולכין אחר הרוב ומוציאין הדין אחר הרבים, וכן הגזרות והתקנות והמנהגות אם ראו מקצתן שראוי לגזור גזירה או לתקן תקנה או שיניחו העם המנהג הזה, וראו מקצתן שאין ראוי לגזור גזרה זו ולא לתקן תקנה זו ולא להניח מנהג זה נושאין ונותנין אלו כנגד אלו והולכין אחר רובן ומוציאין הדבר אחר הרבים.
דנו בזה האחרונים באריכות.
4.1
דן בזה בשו"ת חוות יאיר סימן קצב באריכות:
והוא מעיר:
(כז) חצי נזק צרורות. בגמ' פ"ג דב"ק הלכתא גמירא לה.
והרמב"ם הלכות נזקי' רפ"ב הלכה מפי הקבלה
ולשון ש"ע ח"מ סי' ש"ץ הל"מ.
וכל ג"ש דילפי רז"ל נדה דף י"ט ע"ב פירש"י כן ולפ"ז נפל בזה המחלוקת בין בכלל בין בפרטים כמ"ש בספרי מ"ק.
בסוגייתנו דין צרורות מוגדר כ"הלכתא גמירא לה",
הרמב"ם מגדיר אותה כ"מפי הקבלה"
והשולחן ערוך מגדיר אותה כ"הלכה למשה מסיני".
והוא מנסה להבחין בין הניסוחים השונים.
4.2
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רכד כמה הסברים:
4.3
אמנם אין מחלוקת על עצם היותה של הלכה למשה מסיני בנוגע לדין צרורות, אלא שנחלקו התנאים לגבי פרטי ההלכה, האם ה"הלכה למשה מסיני" חידשה את הדין של "חצי נזק", [וגם היא תולדה של רגל ?] או שהיא חידשה דווקא להיפך, שמשלם נזק שלם - לפי סומכוס.
4.4
הסבר נוסף הוא, שיש מחלוקת גם לגבי הלכות למשה מסיני שלא היו ידועות ולא היו מפורסמות ונשכחו, והתנאים חזרו וחידשו אותם מתוך סברא ועל פי המידות שתורה נדרשת בהן.
