בבני אדם שאינן מהוגנים
בבא קמא טז ע"ב
"מאי דכתיב: (ירמיהו יח, כג) [וְ]יִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שעושין צדקה, הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהן שכר".
קשה, מה בכך שלא נסתייע בידם לעשות צדקה, והרי אמר רב אסי: "חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה" (ברכות דף ו ע"א; קידושין דף מ ע"א).
ויש שכתבו שמכל מקום כיון שאינה צדקה ממש אין בה שכר המגן של: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת (משלי י, ב).
עוד יש לומר שהרי מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה רק אם "נאנס ולא עשאה", כגון שלא היתה עליו חובה לבודקם וכגון שאמרו במסכת בבא בתרא דף ט ע"א: "תניא כוותיה דרב יהודה: אמר כסוני - בודקין אחריו, פרנסוני - אין בודקין". וירמיה התפלל על כגון שהיו צריכים לבדוק ונתעצלו ונתנו על הספק על דעת שיקבלו שכר על הצד שהוא עני. והרי לא נתקיים התנאי.
