הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
והלכתא; שתיקה כהודאה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא יא ע"א
אמר שמואל: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין,
ואני אומר: אף לשואל, ואבא מודה לי.
איבעיא להו,
ה"ק: אף לשואל שמין ואבא מודה לי,
או דלמא ה"ק: ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי?
ת"ש: דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, תברה,
אתא לקמיה דרב,
א"ל: זיל שלים ליה נרגא מעליא,
ש"מ: אין שמין.
אדרבה, מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: דינא הכי? ושתיק,
ש"מ: שמין.
איתמר, אמר עולא א"ר אלעזר: שמין לגנב ולגזלן,
רב פפי אמר: אין שמין.
והלכתא: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן, אבל לשואל שמין, כדרב כהנא ורב אסי.
מבנה הסוגיה:
1.
דינו של שמואל:
אמר שמואל: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין,
ואני אומר: אף לשואל, ואבא מודה לי.
שמואל אמר בשם "מנהג הדיינין" [ולכן השתמש בביטוי "ואני אומר"], או בשם ברייתא, או בשמו של "רב" [ראה "שוטנשטיין", הערה 10]. והוא מוסיף דין של עצמו וקובע ש"רב" מודה לו.
"ואני אומר" – 27 מופעים בש"ס
2.
הגמרא מתלבטת בכוונת שמואל:
איבעיא להו,
ה"ק: אף לשואל שמין ואבא מודה לי,
2.1
או דלמא ה"ק: ואני אומר אף לשואל אין שמין ואבא מודה לי?
3.
נסיון הוכחה:
ת"ש: דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה, תברה,
אתא לקמיה דרב,
א"ל: זיל שלים ליה נרגא מעליא,
ש"מ: אין שמין.
מוכח מפסיקת רב שלגבי שואל "אין שמין" - וכבסעיף 2.1
הערה: הביטוי "תא שמע" מובא כאן כפתיחה לתיאור אירוע-מקרה.
4.
דוחה הגמרא:
אדרבה, מדאמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: דינא הכי? ושתיק,
ש"מ: שמין.
יש המשך לארוע בסעיף 3: ומשתיקת "רב" משמע שהוא סובר שכן שמין בשואל, וכבסעיף 2 לעיל.
4.1
צריך לומר ששתיקת רב היתה אחרי ששני האמוראים שאלו אותו על המעשה המתואר בסעיף 3.
4.2
הגמרא סוברת כאן ששתיקת "רב" מהווה הודאה שחזר בו מפסיקתו למעשה בסעיף 3.
5.
לגבי עניין "שתיקה כהודאה":
של"ה - כללי התלמוד (כ) כלל הלכה אות תעב:
תעב. בפרק קמא דבבא קמא דף יא א [סוגייתנו], גבי ההוא דשאיל נרגא מחבריה כו', ואמרו ליה רב כהנא ורב אסי [לרב] דינא הכי ושתיק רב, ומייתי התם ראיה מדשתיק, שהודה לדבריהם.
וכתב נימוקי יוסף (שם) בשם (מ)הרמ"ה ז"ל, דזה בנין אב בכל התלמוד דשתיקה כהודאה דמיא.
ובפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סב א), גבי מצר אחד ארוך, אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב, שתיק רב,
וכתבו התוספות (ד"ה ומודה) דאשכחן בכמה דוכתא דשתיק להו רב והלכתא כוותייהו, ולא אמרינן דלא חש להשיב כדלקמן (שם ע"ב)
זאת אומרת שרב חזר בו.
דאביי ורבה דשתיק ולא קבלו מיניה, דרב כהנא ורב אסי הוו תלמידים חברים לרב (סנהדרין דף לו ב), ומה דשתיק ליכא למימר דלא חש להשיב, אלא ודאי קיבל דבריהם, אבל אביי תלמיד דרבה לא חש להשיב (עכ"ל מהר"י קארו שם).
על התוס' הנ"ל ראה פירוט כאן ב"שוטשנטיין", הערה 18.
6.
הגמרא מביאה דעות נוספות לדיון לעיל:
איתמר, אמר עולא א"ר אלעזר: שמין לגנב ולגזלן,
חולקים לגמרי על שמואל לעיל בסעיף 1.
7.
דעת רב פפי:
רב פפי אמר: אין שמין.
כשמואל וכרב.
7.1
המחלוקת לעיל לא מתייחסת כלל לשאלה אם שמין לשואל.
8.
הכרעת ההלכה:
והלכתא: אין שמין לא לגנב ולא לגזלן, אבל לשואל שמין, כדרב כהנא ורב אסי.
הכרעה כשמואל וכרב, וכרב כהנא ורב אסי ש"העירו" לרב, ורב חזר בו - לעיל בסעיף 4.2
8.1
קצת קשה: מה מוסיפה ה"והלכתא", הרי לגבי גנב וגזלן רוב האמוראים בסוגייתנו סוברים שאין שמין לגנב ולגזלן. ורק עולא בשם רבי אלעזר - לעיל בסעיף 6 - סוברים שכן שמין לגנב ולגזלן.
8.2
ואולי יש לומר שאת ה"והלכתא" אמר רב פפי עצמו. רב פפי היה רבו של רב אשי:
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רב פפי:
אמורא בבלי בדור החמישי. תלמידו של רבא (פסחים דף ז' ע"א).
חברו של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע,
ושקיל וטרי עמם (כתובות דף ס' ע"ב).
היה חברו של רב ביבי בר אביי (יבמות עדף "ה סע"ב).
רב אשי היה תלמידו (ר"ה כדף "ט ע"ב).
נראה, שגם רבינא קיבל ממנו (ב"מ דף נ"ד ע"ב). היה חתנו של רבי יצחק נפחא (חולין דף ק"י ע"א).
ולפי זה אולי רב פפי היה חבר בצוות של עורכי הגמרא ולכן הוא קבע את ה"והלכתא".
8.3
הסבר אחר: בהמשך לסוגייתנו הגמרא מתחילה בסידרה של מימרות שאמר עולא בשם רבי אלעזר, ואולי יש בכך להעיד ש"עורך הגמרא" פוסק - לפחות בסוגייתנו - כעולא בשם רבי אלעזר, ולכן הגמרא שיבצה כאן את ה"והלכתא" כדי להכריע שאין הלכה כעולא בשם רבי אלעזר.
8.4
שאלה נוספת מדוע ה"והלכתא" מזכירה את שמם של רב כהנא ורב אסי [שנפסק כמותם] ומזכירה גם את תוכן פסק ההלכה. שהרי בדרך כלל בש"ס אחרי "והלכתא" מובא רק אחד מהם, או שמו של החכם שנפסק כמותו, או תוכן ההלכה שנפסקה!
