הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כבתראי" - כחכם שחי מאוחר או כמי שמובא אחרון בסוגיה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
בבא קמא ט ע"א
רב הונא אמר: או כסף או מיטב.
איתיביה רב נחמן לרב הונא:
+שמות כ"א+ ישיב - לרבות שוה כסף, אפילו סובין!
הכא במאי עסקינן - בדלית ליה.
אי דלית ליה, פשיטא!
מהו דתימא, אמרינן ליה: זיל טרח זבין ואייתי ליה כסף, קמ"ל.
אמר רב אסי: כספים הרי הן כקרקע.
למאי הלכתא?
אילימא לענין מיטב, היינו דרב הונא!
...אלא מאי הרי הן כקרקע? לענין מיטב.
אי הכי, היינו דרב הונא! אימא: וכן אמר רב אסי.
1.
תוספות מסכת בבא קמא דף ט עמוד א:
רב הונא אמר או כסף או מיטב - פ"ה שבא לתרץ קראי דלעיל
וצ"ל שלא הספיק לסיים דבריו עד שהקשה לו
לפי רש"י דברי רב הונא מתייחסים לקושיית הגמרא בדף הקודם - סתירה בין שתי ברייתות - ולכן הניסוח הוא "רב הונא אמר", שבא לחלוק על ההסבר הקודם ביישוב הסתירה.
2.
ואית דגרסי אמר רב הונא וקאי אמתניתין דתניא במיטב הארץ ואמר רב הונא דלאו דוקא מיטב אלא או כסף או מיטב
אבל יש גירסא "אמר רב הונא". דברי רב הונא לא מתייחסים לסתירה בין שתי הברייתות בדף הקודם אלא ישירות על משנתנו.
3.
ובספר רב אלפס פירש דרב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא דלעיל [ז:] פליגי אדרב הונא דהכא דאינהו סברי כל מילי מיטב הוא ואפי' סובין ורב הונא סבר דלא הוי מיטב אלא או כסף או קרקע
הרי"ף סובר שרב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא [לעיל בדף ז] חולקים על רב הונא שמובא בסוגייתנו, והם סוברים שניתן לשלם תשלומי נזק גם בכל מטלטלין [=אפילו בסובין].
4.
ולעניין הלכה:
ופסק כרב פפא וכרב הונא בריה דרב יהושע שהם בתראי
ויש לפסוק כמותם - כרב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא נגד רב הונא כי הם מוגדרים "בתראי" [חיו אחרי רב הונא שמובא בסוגייתנו - היה תלמידו של "רב" - בדור השני], על פי הכלל של "הלכה כבתראי".
5.
ממשיך תוס':
ור"ת אין סובר כן דמפרש שיש ג' דינין בנזקין או כסף או מיטב ואי לית ליה אפי' סובין וב"ח אי אית ליה זוזי לא מצי לסלקו אלא בזוזי כדמוכח בהכותב (כתובות דף פו.) גבי ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה ואי לית ליה זוזי לא יאמר ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדאמר התם ולוקח שנמצא מקחו מקח טעות כמו כן דינו כדאמרינן לקמן בפרק הפרה (בבא קמא דף מו: ושם) ופועל אי לית ליה לבעל הבית זוזי אמר ליה זיל טרח וזבין ואייתי זוזי כדמוכח בהבית והעלייה (ב"מ דף קיח.) דאין יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך.
לפי רבנו תם אין כלל מחלוקת בין שלושת האמוראים.
6.
רא"ש מסכת בבא קמא פרק א סימן ה:
...
וכן כתב רב אלפס דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע (לעיל דף ז ב) פליגי אדרב הונא דהכא וסברי דכל מילי מיטב הוא ואפילו סובין
ופסק כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאינון בתראי.
כלעיל בסעיפים 3-4.
7.
ור"ת פסק כרב הונא [בדאית ליה].
רבנו תם פוסק כרב הונא בסוגייתנו [אבל כנראה שהוא מפרש שכן יש מחלוקת בין רב הונא לרב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא].
8.
וכ' בס' הישר שלשה דינין בפרעון בנזקין או כסף או מיטב כרב הונא בדאית ליה ואי לית ליה כל מילי מיטב הוא וב"ח אי אית ליה זוזי לא מצי לסלוקיה אלא בזוזי כדמוכח בכתובות פרק הכותב (דף פו א) גבי ההוא תולה מעותיו בנכרי הוה. אבל אי לית ליה זוזי לא אמרינן זיל טרח ואייתי ליה זוזי כדאיתא התם ולוקח שנמצא טעות במקחו נמי דינא הכי כדמשמע לקמן פרק הפרה (דף מו ב) ופועל אי לית לבעל הבית זוזי א"ל זיל טרח ואייתי כדמוכח בפרק הבית והעלייה (דף קיח א) דאין יכול לומר טול מה שעשית בשכרך.
כאן הוא מסביר כמו הסבר התוס' לעיל בסעיף 5.
9.
ומה שלא פסק ר"ת כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאינון בתראי צריך לומר דסבר דלא פליגי אדרב הונא ולא אתו אלא לשנויי רומיא דקראי אהדדי וה"ק לא קשיא הא דכתיב מיטב וכתיב קרא אחרינא ישיב אפילו סובין דאי לית ליה מיטב שדה אפילו יהיב ליה סובין מיטב הוא ואין צריך ליתן לו מיטב מטלטלין ולעולם אין מקרא יוצא מידי פשוטו דכתיב מיטב שדהו ישלם ואי אית ליה בעי למיתב ליה (זוזי) וכסף נמי כמיטב דכתיב כסף ישיב לבעליו
בפשטות מתאים לאמור לעיל בסעיף 5, ורבנו תם מסכים עקרונית שיש לפסוק כ"הלכה כבתראי".
10.
א"נ פליגי אהדדי ומדקבע רב אשי שנויא דרב הונא באחרונה ואיהו קדים לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע חשיב ליה עיקר.
כאן הוא מחדש חידוש מעניין ועקרוני מאד. אולי כוונתו לכך, שהכלל של "הלכה כבתראי" לא מתייחס רק לאמורא שחי מאוחר יותר לאמורא אחר, אלא לאמורא שמובא אחרון בסוגיה. ואם רב אשי שיבץ אמורא מוקדם [כרב הונא בסוגייתנו שחי לפני רב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא] אחרי אמורא מאוחר [כרב הונא בריה דרב יהושע ורב פפא] - סימן שרב אשי - עורך הגמרא - פוסק כאמורא שמובא אחרון - רב הונא.
11.
ונראין דברי רב אלפס עיקר
דרב כהנא תלמידיה דרבא דבתראה הוא סבר כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרינן לקמן (בבא קמא דף י ב) א"ל רב כהנא לרבא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו הא לאו הכי ה"א נבילה דמזיק הוי השתא אי אית ליה לדידיה יהיב ליה דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין נבילה דידיה מיבעי
ואי איתא לדרב הונא לימא ליה דאצטריך קרא היכא (דאין) [דאית] ליה כסף או מיטב
אלמא רבא ורב כהנא סברי כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע
לפי זה רב כהנא מוגדר כ"בתראי" גם במובן זה שחי מאוחר מכל חכמי סוגייתנו וגם במובן זה שדבריו מובאים "מאוחר" יותר בסוגיה - בדף י.
12.
והמחוור שבכולן כספרים דגרסי אמר רב הונא או כסף או מיטב ואמתניתין קאי דקתני תשלומי נזק במיטב הארץ ואתא לאשמועינן דכסף כמיטב.
כלעיל בסעיף 2.
13.
והשתא אין ראיה לפסק ר"ת ז"ל מה שסדר אותו רב אשי באחרונה דאמתני' אמר למלתיה ואכתי לא רמו קראי אהדדי עד שהקשה אביי לרבא...
וממילא אין הכרח לחידוש שלעיל בסעיף 10.
13.1
לעניין כללי "עריכת הגמרא" יוצא שיש מחלוקת [בין ההסברים השונים שמובאים ברא"ש] אם אמנם הלכה כאמורא אחרון בסוגיה למרות שהוא עצמו חי מוקדם יותר משאר האמוראים שמוזכרים בסוגיה.
