הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"גזירה שוה" - סמך בעלמא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא ו ע"ב

רבי ישמעאל סבר: בדניזק שיימינן,
ורבי עקיבא סבר: בדמזיק שיימינן.
מ"ט דרבי ישמעאל?
נאמר שדה למטה ונאמר שדה למעלה,
מה שדה האמור למעלה דניזק,
אף שדה האמור למטה דניזק. 

1.
הביטוי "נאמר... למטה, ונאמר... למעלה" - כ-10 מופעים בש"ס

2.
של"ה - כללי התלמוד (א) כלל מדות אות נב:

נב. מצינו בפרק הזורק (שבת דף צז א) דאמר, רבי יהודה גזירה שוה לא גמר.
והקשו התוספות (ד"ה גזירה) דליגמר מרבי עקיבא שהוא קבלה מרבו,
ותירצו שהיה להם בקבלה מנין הגזירות שוות, וזו היתה יתירה, לפיכך לא קבלה, עד כאן.
ואין להקשות, אם כן לרבי עקיבא תהיה גזירה שוה אחת יתירה,

דיש לומר דסבירא ליה דיש גזירה שוה אחת שאינה מקובלת ואינה גזירה שוה ממש, אף על פי שלמדו אותה בבית המדרש, אינה גזירה שוה ממש,
אלא כעין סמך בעלמא.

ומצינו הרבה פעמים בתלמוד שאומר גזירה שוה, ואינה גזירה שוה ממש.
בפרק נערה (כתובות דף מו א) אתיא 'שימה' (דברים כב, יד) 'שימה' (שמות כב, כד), כתבו התוספות (ד"ה אתיא) דלאו גזירה שוה גמורה היא,

בכל מקום שאומר נאמר למעלה ונאמר למטה, אינה גזירה שוה גמורה שקיבל מרבותיו, אלא כמו ילמוד סתום מהמפורש. כההוא דבבא קמא דף ו ב) נאמר 'שדה' (שמות כב, ד) למעלה, ונאמר 'שדה' (שם) למטה, מה שדה האמור למעלה, דניזק, אף שדה האמור למטה, דניזק.

כן כתב הרא"ש בפרק הכונס,

ובספר קרבן אהרן (מדות אהרן פי"ד) כתב, מדת דבר הלמד מעניינו.

הוא מוכיח מסוגייתנו שמשמעות הביטוי הנ"ל היא לימוד על סמך פרשנות של ההקשר והדומה באותו עניין וכמשמעות הביטוי "ילמוד סתום מהמפורש".

2.1
הביטוי "ילמוד סתום מהמפורש" - 8 מופעים בש"ס. לפעמים מובא ביטוי זה לצורך פרשנות כללית - גם לדברי חכמים ולא רק לפרשנות פסוקים.

3.
ספר הכריתות לשון למודים שער א:

כא. נאמר אלהים למעלה ונאמר אלהים למטה, וכן נאמר דמים למעלה ונאמר דמים למטה דילפינן זה מזה במה מצינו או היקש וכו'.

נראה לי לומר, שגם מה שהתכוון השל"ה - לעיל בסעיף 2 - "ילמוד סתום מהמפורש" משמעו כמו משמעות הביטוי "במה מצינו" ו"היקש".

4.
אולי כל המושגים שהוזכרו לעיל נחשבים כ"גזירה שוה" - סמך בעלמא.