סקר
באיזה גיל התחלת ללמוד דף יומי






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"צרורות" - הלכה כבתראי; ספק וודאי - הלכה כודאי

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא קמא ג ע"ב

 

אלא, תולדה דאש כאש, וכי קאמר רב פפא - אתולדה דרגל.
רגל?
הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל! מסני
בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה.
ואמאי קרי לה תולדה דרגל? לשלם מן העלייה.
והא מבעיא בעי רבא!
דבעי רבא: חצי נזק צרורות, מגופו משלם או מן העלייה משלם!
לרבא מבעיא ליה, לרב פפא פשיטא ליה.
לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל?
לפוטרה ברה"ר. 

מבנה הסוגיה:

1.

רב פפא התלבט אם תולדות הן כאבות לגבי "רגל":

אלא, תולדה דאש כאש, וכי קאמר רב פפא - אתולדה דרגל.

2.
מקשה הגמרא:

רגל?
הא אוקימנא תולדה דרגל כרגל!

כבר נקבע לעיל בסוגיה שתולדות רגל דינם כדין "רגל".

3.
עונה הגמרא:

בחצי נזק צרורות, דהלכתא גמירי לה.

רב פפא מתייחס לדין "צרורות" שעל פי "הלכה למשה מסיני" [="הלכתא"] משלם רק "חצי נזק".

4.

ואמאי קרי לה תולדה דרגל? לשלם מן העלייה.

אמנם בנזק של "צרורות" הבעלים משלם חצי נזק, אבל לא מגופו של השור [כמו בשור תם שנגח] אלא מן העליה - ובזה "צרורות" מוגדרת כתולדה של רגל.

5.

הגמרא מקשה:

והא מבעיא בעי רבא!
דבעי רבא: חצי נזק צרורות, מגופו משלם או מן העלייה משלם!

הרי לפי רבא יש ספק אם את תשלום חצי הנזק משלמים מגופו של השור או מהעליה.

5.1

אבל גם רבא מסכים שדין צרורות הוא חצי נזק.

5.2

האם יש מחלוקת בין רבא לרב פפא אם ההלכה למשה מסיני כללה גם את אופן התשלום, ורבא מסתפק בזה?

5.3

או שאופן התשלום - מגופו או מן העליה - היא תקנת חכמים ובזה נחלקו רב פפא ורבא.

5.4

רב פפא היה תלמידו של רבא וכיצד נחלק עליו?

6.
עונה הגמרא:

לרבא מבעיא ליה, לרב פפא פשיטא ליה.

7.

הגמרא מקשה על רבא:

לרבא דמבעיא ליה, אמאי קרי לה תולדה דרגל?

אם ב"צרורות" משלמים חצי נזק ולא נזק שלם [כמו בשן וברגל] אם כן, מדוע צרורות מוגדר כתולדה של רגל.

8.

עונה הגמרא:

לפוטרה ברה"ר.

סיכום דין צרורו ת הוא כך:

משלם חצי נזק - הלכה למשה מסיני - לא כדין רגל ממש - לפי כולם.
משלם מן העליה - לפי רבא ספק. ולפי רב פפא - משלם מן העליה - כדין רגל.
פטור ברה"ר - כדין רגל - לפי כולם.

9.

רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ב:

כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות המנתזין מתחת רגלי הבהמה בשעת הילוכה שאע"פ שתולדת הרגל הן ופטור עליהן ברשות הרבים כרגל
ואם הזיקו ברשות הניזק משלם מן היפה שבנכסיו כרגל שהוא אב
אף על פי כן אינו משלם אלא חצי נזק.

משמע מהרמב"ם שפוסק כרב פפא.

10.

מגיד משנה הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ב:

[ב] כל תולדה כאב שלה חוץ מצרורות וכו'. דין הצרורות לפטור בר"ה הוא מבואר בכיצד הרגל (דף י"ט) בבעיא דר' ירמיה מר' זירא. ובפ"ק (דף ג') לשלם מן העליה בעי לה רבא בפ"ק ולרב פפא פשיטא ליה. ותשלומי צרורות ח"נ משנה בכיצד הרגל (דף י"ז) דלא כסומכוס:

11.

כסף משנה הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ב:

[ב] כל תולדה כאב שלה וכו' אף על פי כן אינו משלם אלא ח"נ. היינו כר"פ בריש ב"ק ואף על גב דלרבא מבעי ליה עבדינן כר"פ דפשיטא ליה

פוסקים כרב פפא בגלל ש"פשיטא ליה". לכאורה יש כאן כלל שפוסקים כאותו חכם שהדין ברור לו, ולא כאותו חכם שיש לו ספק בדבר [דומה לכלל של "אין ספק מוציא מידי ודאי"].

11.1

וכמובא:
הלכה למשה הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ב:

... ועוד טעם אחר דאמרינן בגמ' מאי דבעי לרבא לרב פפא פשיטא
וכל מקום שתמצא כהאי לישנא בתלמוד הכי הלכתא כמו דפשיטא ליה וכו' עכ"ל וכן פסקו סמ"ג והר"י בעל הטורים ומרן ז"ל בסי' ש"צ.

11.2

המשך דברי ה"כסף משנה":

ועוד דר"פ בתרא הוא.

סיבה נוספת לפסוק כרב פפא: על פי העיקרון שהלכה בתראי.

11.3

הלכה למשה הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ב:

וכן כתב מהרש"ל ז"ל שם דאע"ג דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו עד אביי ורבא ומשם ואילך הלכה כתלמיד אפי' במקום הרב וכו'

העיקרון הנ"ל תקף גם לגבי תלמיד נגד רבו - רב פפא נגד רבא.

11.4

יש לחקור האם שני ההסברים הנ"ל משלימים זה את זה או חלוקים זה על זה:

אולי הסבר הראשון סובר שתלמיד לא רשאי לחלוק על רבו אפילו בדורות האמוראים האחרונים.

11.5

ואולי ההסבר השני סובר שניתן לפסוק גם כמי שמסתפק בדין מסויים.

12.

לחם משנה הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ב:

... ומשמע לכאורה דלא בעי בגמרא דליפלוג רבא על רב פפא
דאלת"ה מאי פריך אמאי קרי ליה תולדה הא לא קרי ליה הכי אלא רב פפא ונימא דרבא פליג עליה ולא קרי ליה תולדה דרגל
אלא ודאי דוחק לומר דפליג רבא על מימרא דרב פפא
וכיון שכן לפי המסקנא דקאמר לפוטרו בר"ה נימא נמי דלא פליג רב פפא על רבא
ולמה נדחוק עצמנו ונאמר דלר"פ פשיטא ליה בעיא דרבא ופליג עליה כיון דמצינן למימר דכולהו אית להו דקרי ליה תולדה לפוטרו בר"ה וליכא פלוגתא בינייהו

הוא מסביר שניתן להסביר שרבא הודה לדברי רב פפא ולמסקנת הסוגיה אין מחלוקת ביניהם. וממילא אין צורך בכל הדיון לעיל בסעיף 11.

אבל באמת הוא אומר דבר אחר, שרב פפא מודה לדברי רבו - רבא - שיש ספק אם משלם מן העליה או מגופו, והתולדה דרגל הכוונה לעניין "לפוטרו ברשות הרבים".

12.1

וא"כ כבר אמר בגמרא לפוטרו בר"ה הדר ממאי דאמר מעיקרא דלרב פפא פשיטא ליה

12.2

ואף על גב דלא קאמר אלא בכמה מקומות איכא בגמרא דלא אמר אלא אף על גב דהדר ממאי דקאמר מעיקרא

הוא מעיר שניתן לומר שאמורא חזר בו למרות שלא מוזכר בגמרא הביטוי "אלא [אמר]..."

ואפילו אמרת דמה שהכריחן לפרש כן הוא מפני שלא אמר בגמ' אלא דמשמע דלא הדר מ"מ קשה לפי פירוש זה על הגמרא גופה מי דחקו בכך כיון דמצי למימר דליכא בהו פלוגתא כדכתיבנא לאוקמי דהוה פלוגתא וצ"ע:

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר