הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תיובתא... אמר לך..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
קידושין פא ע"ב
מתייחד אדם עם אמו.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו, ודר עם אמו ועם בתו.
כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה.
תנן: מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקירוב בשר;
ותיובתא דשמואל!
אמר לך שמואל: וליטעמיך, הא דתניא: אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה - אין מתייחד עמהם אלא בעדים; בעדים אין, שלא בעדים לא!
אלא תנאי היא; דתניא, אמר רבי מאיר: הזהרו בי מפני בתי.
אמר רבי טרפון: הזהרו בי מפני כלתי...
מבנה הסוגיה:
1. דין המשנה:
מתייחד אדם עם אמו.
2.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: מתייחד אדם עם אחותו,
ודר עם אמו ועם בתו.
רב אסי "הוסיף" על הדין במשנה, שמותר להתייחד אף עם אחותו.
2.1
הוא מוסיף גם שלגבי אמו [ובתו] מותר אפילו "לדור" ולא רק להתייחד.
3.
כי אמרה קמיה דשמואל, אמר: אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה, ואפילו עם בהמה.
שמואל חולק על רב אסי [וגם על המשנה?]
4.
קושיה על שמואל:
תנן: מתייחד אדם עם אמו ועם בתו, וישן עמהם בקירוב בשר;
ותיובתא דשמואל!
5.
הגמרא מסיימת את הקושיה לעיל ממשנתנו ב"ותיובתא דשמואל" למרות שהיא מתרצת את דבריו:
אמר לך שמואל: וליטעמיך, הא דתניא: אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה - אין מתייחד עמהם אלא בעדים; בעדים אין, שלא בעדים לא!
שמואל מסתמך על ברייתא.
6.
מסקנת הגמרא היא שיש מחלוקת תנאים. רב אסי - כמשנתנו, ושמואל - כברייתא לעיל וגם כברייתא הבאה:
אלא תנאי היא; דתניא, אמר רבי מאיר: הזהרו בי מפני בתי.
אמר רבי טרפון: הזהרו בי מפני כלתי; ...
הערה: "אמר רבי מאיר..." למה לא ניסח באופן כללי אלא על עצמו באופן אישי?
7.
רא"ש מסכת קידושין פרק ד סימן כד:
[דף פא ע"ב] גמ' אמר רב יהודה אמר רב [אסי] מתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו ועם בתו כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי אסור להתייחד עם כל עריות שבתורה ואפילו עם בהמה:
פסקו התוספות דהלכתא כרב אסי לפי שנראה שהיה גדול משמואל כדאמרינן (בבא קמא דף פ ב) שמואל לא עייל קמיה דרב אסי ולא היה זה מחמת זקנה דהא שמואל בימי רבי היה כדאיתא בבבא מציעא דף פו א) ואסיא דרבי על ידיה מתעביד ורב כהנא חברו של רב אסי אמר בירושלמי דהוה עלם סגי פירוש ילד מאוד כשעלה לארץ ישראל בעובדא דרבי יוחנן בהגוזל [בתרא] (דף קיז א)
וכל שכן רב אסי שהיה יותר ילד ממנו
שבכל מקום מזכיר רב כהנא לפני רב אסי
הוא קובע שרב אסי היה גדול [=מבוגר] משמואל, ולכן הלכה כרב אסי.
8.
ואף על גב דכל הני אמוראי דבסמוך מחמרי אפילו בבהמה איכא למימר דמחמירין על עצמן היו והמחמיר תבוא עליו ברכה:
האמוראים שמובאים בהמשך הסוגיה - שהחמירו אפילו באיסור ייחוד עם בהמה - עשו זאת רק כחומרא על עצמם.
בדרך אגב נלמד ממנו, שאפילו מ"מעשה" של חכמים יתכן שלא מדובר בהכרעה מוחלטת לצורך רבים, כי יתכן שדווקא "על עצמן" החמירו, ולא לאחרים?
8.1
וכדברי התוס' - תוספות מסכת קידושין דף פא עמוד ב:
אביי מכלי להו מכולה דברא - נראה דהני אמוראי חומרא בעלמא קא עבדי ואנן קיימא לן כרבנן דרבי יהודה (לקמן קידושין דף פב.) דאמרו לו לא נחשדו ישראל לא על משכב זכור ולא על הבהמה.
8.2
הרא"ש כנראה מתכוון לדברים הבאים ולא לתוס' בסוגייתנו:
תוספות רבינו שמואל (בשיטת הקדמונים) מסכת קידושין דף פא עמוד ב:
אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה. לבד מאמו קאמר. דלא פליג אדרשא דבן אמך, ובסמוך מבתו פריך.
א"נ שמואל מחמיר מדרבנן.
וצריך לדקדק כמאן הלכתא כרב אסי או כשמואל דאין זה בשל סופרים,
דיחוד דאורייתא הוא) כדאמרי' פ"ב דע"ז).
מיהו איכא למימר דהלכה כרב אסי שהיה גדול משמואל כדאמרי' במרובה) שמואל לא הוה עייל קמיה דרב אסי, ואמוראי דבסמוך היו מחמירים על עצמן):
9.
ראה דברים דומים שכתבתי על מסכת שבועות דף מא.
10.
ואולי נראה לפסוק כרב אסי [וכמשנתנו] מכיוון שהגמרא הקשתה על שמואל "תיובתא" אע"פ שיישבה את שמואל שסובר כברייתא [שתי ברייתות].
11.
לעניין זה של תרוץ על קושיה אחרי שכבר נקבע "תיובתא":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תה:
לימא כתנאי, מצינו דקאמר בתר דאסיק בתיובתא, כ"כ מוהריק"א בכלליו דף צ"ו ע"א בשם תוספות דפרק הפרה דף מ"ז א' שכתבו אע"ג דאמר בתר הכי לימא תנאי היא כן דרך הגמרא כשאין הדבר עיקר אומר תיובתא אע"ג שיכול למצוא תנאי דפליגי כדאשכחן בהניזקין [גיטין דף נג] נ"ג דמסיק תיובתא במ"ד דהיזק שאינו ניכר
ובתר הכי קאמר לימא תנאי היא וכן כתבו עוד בפרק הנשרפין [סנהדרין דף פ] פ' ב'
ויש כיוצא בזה בפרק כיצד מערימין תרומה דף כ"ה ב' גבי שיירי משוייר
וכ"כ הרמב"ן בפרק אלו טריפות דכל כי האי גוונא הוי כעין תיובתא והלכתא או תיובתא ואיבעית אימא אלו דבריו ז"ל
ואיכא למילף מדבריהם דהיכא דקאמר תיובתא אע"ג דאמר בתר הכי לימא כתנאי לאו כלום הוא,
ולי המך קשה שהרי כתבו התוספות גופייהו בפרק פרת חטאת זבחים דף קי"ד א' ד"ה וקסבר וז"ל וא"ת ולוקמא נמי הכא כמ"ד במעי אמן הן קדושים וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כרבי יוחנן דאמר בפרק כיצד מערימין אם שייר משוייר ועשה העובר אתנן ומחיר ואח"כ הקדישן ואף על גב דרבי יוחנן איתותב התם הא לבסוף מסיק כתנאי עכ"ל,
אלמא כיון דמסיק כתנאי אמרינן שכך הלכה וזה הוי הפך מ"ש בפרק הפרה דלעיל וכעת לא ידעתי מה אומר ויש לי תימא על מוהריק"א ומוהרש"א שלא הרגישו בזה:
מדבריו משמע שלפעמים, גם אחרי שהגמרא מסיימת ב"תיובתא" הדיון לא מסתיים והגמרא ממשיכה ואומרת "לימא כתנאי".
לפי הסבר אחד – משמעות הביטוי "לימא כתנאי" - זוהי קושיה נוספת, ולפי הסבר אחר – משמעות הביטוי "לימא כתנאי" - זה מעין אופציה שאותו אמורא סובר כאחד התנאים, וממילא ה"תיובתא" מתבטלת.
כמו כן משמע מדבריו שאחרי סיום של "תיובתא" יכול להופיע הביטוי "תנאי היא"/"כתנאי" – כמו בסוגייתנו, ואז ברור הדבר שה"תיובתא" איננה סופית. אמנם בסוגייתנו ה"תנאי היא" נדחה – לפחות הוא איננו מחייב. [שמואל יתרץ את עצמו "כתנאי"].
הערה: בסוף דבריו ה"יד מלאכי" אומר, שאם אחרי "תיובתא" הגמרא אומרת "כתנאי" – סימן שההלכה תהיה כאותה דעה שעליה הוקשה - "איתותב" - היתה עליו "תיובתא". לפי זה אולי גם כך בסוגייתנו. אבל לא הכרחי כלל משני נימוקים:
1. כי "תנאי היא" בסוגייתנו נדחה.
2. לא הגמרא אמרה את הביטוי "תנאי היא", אלא שמואל עצמו.
12.
והלכה בסוגייתנו:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כב סעיף א:
א אסור להתייחד {א} עם ערוה מהעריות, בין זקנה בין ילדה, א] שדבר זה גורם לגלות ערוה, (א) ב] חוץ מהאם עם בנה {ב} והאב עם בתו ג] והבעל עם אשתו נדה. וחתן שפירסה אשתו נדה קודם שיבעול, אסור להתייחד עמה, אלא היא ישנה בין הנשים והוא ישן בין האנשים; ואם בא עליה ביאה ראשונה ואח"כ נטמאת, מותר להתייחד עמה (ועיין ביו"ד סי' קצ"ב).
בפשטות, הוא פוסק כמשנתנו [ולא מזכיר כלל את דינו של רב אסי] ולא כשמואל.
12.1
ביאור הגר"א אבן העזר סימן כב ס"ק ב:
ב) חוץ כו'. מתניתין שם ואף על גב דאמר שמואל שם אסור להתייחד כו' הא פריך עליה ממתניתין ושני תנאי היא
וה"ל סתם מתני' ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתני'
וכן מתני' שם פ"ב א' דלא כוותיה ואף ר' יהודה לא אמר אלא ברועה ורווק
וכל האמוראי שם דעבדי כשמואל ממדת חסידות עשו וכמ"ש הרמב"ן. ר"ן. אבל הרא"ש פסק כרב אסי:
הוא מסביר שהלכה כמשנתנו נגד הברייתא על פי הכלל של "סתם משנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה"! אבל גם הוא לא מזכיר את דינו של רב אסי!
12.2
אבל ראה בית שמואל סימן כב ס"ק א:
ואפשר דס"ל אף על גב דהלכה כרב אסי במה דפליג עם שמואל
אבל מה שהוסיף על המתני' לית הלכת' כוותי' כי במתני' לא תנא אלא יחוד עם אמו:
ראה עוד, "מתיבתא" "ילקוט ביאורים", עמוד שנג.
13.
לפי האמור בסעיף 12.2 ניתן להסביר:
מצד קביעת ה"תיובתא" על שמואל - מצד עורך הגמרא - הרי שדברי שמואל נדחו - אפילו שיש ברייתא כדברי שמואל.
13.1
אבל כדי שלא להרחיב את המחלוקת בין המשנה לברייתא נקבע, שאין הלכה גם כרב אסי, ואסור להתייחד עם אחותו אלא רק עם אימו ובתו - כפסק הרמב"ם והשו"ע.
13.2
לפי הנ"ל אולי ניתן להסביר שבכל מקרה שהגמרא מקשה "תיובתא" ואחר כך בכל זאת מיישבת את הקושיה, בא ללמדנו שאמנם נדחה דינו של מי שיש עליו "תיובתא" [בסוגייתנו - שמואל], אבל לא בהכרח מקבלים את דברי מי שחולק עליו [בסוגייתנו- רב אסי].
